נדמה שהמנצחת הגדולה ביותר מבחינה הסברתית במשחקי גביע העולם שחלפו היא הרשות הפלשתינית. אף שלא השתתפה בו, אלפי הדגלים שלה שהונפו במונדיאל הערבי הראשון, יחד עם ההתגייסות הכללית של המארגנים, הפחד של שליחי התקשורת הישראלית והעובדה שכל גופי התקשורת בעולם עסקו רבות בסוגיה - העלו את העניין הפלשתיני לסדר היום באירוע הספורט הגדול בתבל.
זה שאנחנו בישראל לא הבנו את גודל האירוע ואת עוצמת השנאה אלינו, זה עניין אחד - אבל זה שהתיירים הישראלים פחדו לדבר עברית בחלקים רחבים בקטאר במהלך המונדיאל, זו עובדה מוגמרת. זו לא היתה המסיבה שלנו, ואף אחד גם לא רצה שנגיע.
דבר אחד ברור, והיה ברור עוד לפני שגביע העולם יצא לדרך: הספורט העולמי יישלט בשנים הקרובות על ידי העולם הערבי. הסעודים רוצים לארח את המונדיאל ב־2030, ואפילו את אולימפיאדת החורף. לזה צריך להוסיף את העובדה שקטאר זוממת על המשחקים האולימפיים ב־2036, ועד אז תנסה להשתלט על האירוח של כל תחרות אפשרית.
בעוד במשחקים האחרונים ישראל לא השתתפה, נותר רק לדמיין מה צפוי למשלחות הישראליות כשהמשחקים האולימפיים יגיעו לקטאר. דגלי פלשתין יהיו הצרה הקטנה ביותר שלנו.
איפה ההסברה הישראלית?
השאלה היא, כמובן, מה עומדת לעשות ההסברה הישראלית עכשיו, ואם בכלל יש לה מה לעשות. המגרש הספורטיבי הוא עוד מקום שבו ישראל מפסידה בזירה ההסברתית, אחד מני רבים. התקציבים הלא גדולים שמגיעים להסברה הכושלת רוב הזמן של ישראל, בוודאי לא הולכים לעולם הספורטיבי מתוך חוסר הבנה ובורות שקשורים בכוחו של הספורט - תחום שבישראל מעניין פוליטיקאים רק כשיש הישגים בינלאומיים, ורוב הזמן נתפס אצלם כעניין שולי.
בקיץ הקרוב ייצאו הנבחרות הצעירות של ישראל בכדורגל לאליפות העולם לנוער באינדונזיה, ולאליפות אירופה עד גיל 21 בגאורגיה וברומניה. הרוחות מהמונדיאל האחרון עדיין ינשבו - בטח באינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. ספורטאים ישראלים ממשיכים לסבול מחרמות בענפים האישיים, וכמו תמיד - אנחנו קוץ בישבנם של הארגונים הגדולים: הוועד האולימפי, פיפ"א ואופ"א. עתה, כשחלקים גדולים מהם כבר נשלטים על ידי קטאר, הזירה הספורטיבית הישראלית נשארת חסרת אונים.
ההסברה הישראלית בתחום הספורט נשארת נחלתם של משוגעים לדבר. סילבן אדמס מביא לפה תחרויות ספורט בינלאומיות במטרה לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם. יו"ר איגוד הג'ודו הבינלאומי מריוס ויזר הוא ידיד ישראל ועוזר להביא לכאן תחרויות. אבל לא מדובר במשנה סדורה של המדינה עצמה.
מי שמתכוון להפקיר את הזירה הספורטיבית, ולהשאיר את הספורטאים והספורטאיות שלנו חשופים בצריח, יכול לעשות זאת - אבל בשורה התחתונה, צרחות ה"פרי פלשתיין" שנשמעו היטב בחודש החולף בכל תחנות הטלוויזיה בעולם ישפיעו על החיים שלנו כאן, ולא רק בספורט, בהכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
