חגיגה כפולה: ה"מסי-מאניה" והסנסציה המרוקאית משתלטים על קטאר

שבוע לסיום המונדיאל, האהדה בדוחא מתנקזת לשני אפיקים ברורים. מצד אחד מרוקו, ומהצד השני מסי - M&M. בינתיים אין בין המחנות האלה מלחמה. כל מי שאוהד את מרוקו, מעודד את מסי. הפרעוש הוא הכוכב הבלתי מעורער כאן, גם מול גל האהדה העצום (והמפתיע) שסוחף את האזור כולו כתוצאה מההצלחה של הנבחרת המרוקאית.

• ההפוגה מגביע העולם ארוכה מדי? אל דאגה, החגיגה בקטאר נמשכת.היכנסו לערוץ המונדיאל המיוחד של "ישראל היום" בטלגרם.

הדילמה, אם תהיה כזאת, תגיע רק בגמר, בין התקווה שהסנסציה המרוקאית לא תיפסק לבין הרצון לראות את מסי מניף גביע עולם ראשון וחותם בכך את הוויכוח מיהו השחקן הגדול בהיסטוריה.

קשה להישאר אדיש להצלחה הזאת של מרוקו. הכותרות בעולם אמנם מדברות במונחים של הפתעה, אבל כל מי שצפה במשחקים מתפלא פחות. נבחרת שסיימה את שלב הבתים במקום הראשון - לפני קרואטיה, בלגיה וקנדה - עברה את ספרד ופורטוגל בהצלבה, וספגה רק שער אחד בדרך, וגם הוא שער עצמי, כבר לא נחשבת להפתעה. עכשיו ניצבת בפניה משוכה גבוהה עוד יותר, אלופת העולם, במה שכבר זכה לכינוי דרבי בין צרפת לדרום צרפת.

המשחק הזה, כמו שני קודמיו, יהיה הרבה יותר מכדורגל. צרפת (וצרפתית) הם חלק משמעותי בזהות של מרוקו, ובמאמציה להתנתק סופית משורשיה הקולוניאליסטיים. זה היה נכון, כמובן, גם במשחקים שלה מול ספרד ופורטוגל, ובכלל - מרוקו הפכה במונדיאל הזה לקוטלת המשעבדות של אפריקה.

אם תעשה זאת גם מול צרפת, זה יהיה ניצחון שמשמעויותיו יחרגו הרבה מעבר לגבולות המגרש. לכן גם מנקזת אליה מרוקו כל כך הרבה אוהדים אשר חשים שהיא מייצגת את מאבקם הלאומי והדתי, מעבר לרצון הטבעי לחזות באנדרדוג מנצח יריב שחזק ממנו פי כמה.

הישראלים עדיין כאן

ההגעה של מרוקו לחצי הגמר היא גם הדבר הכי טוב שקרה למארחים הקטארים. היא עדיפה פי כמה מהעפלה של נבחרת אירופית, משום שהיא הציתה אש בכל האזור, ובעיקר בקטאר עצמה. הביקוש לכרטיסים במשחקים של מרוקו, שהיה מטורף גם כך, מגיע עכשיו לשיאים חדשים - והמחירים בהתאם.

בדוחא מדברים על רכבת אווירית של מטוסים פרטיים של עשירי המפרציות, שצפויים להגיע למשחק ביום רביעי. זה צפוי להזניק עוד יותר את מחירי הכרטיסים, שיהיו יקרים בהרבה מאלה של חצי הגמר השני בין ארגנטינה לקרואטיה (לא שכרטיס למשחק הזה יהיה זול). אם מרוקו תפתיע וגם תגיע לגמר, הטירוף יהיה מושלם, למרות שסביר שאוהד הכדורגל הממוצע בבית מעדיף בהרבה לקבל גמר קלאסי בין ארגנטינה לצרפת (סליחה, בין מסי לצרפת).

ההתקדמות בשלבי הטורניר, והנטישה של הנבחרות שהודחו, גם דיללה יחסית את הצפיפות בדוחא. זה ניכר אתמול בשוק אל ואקיף, שהיה פחות עמוס מאשר בימים קודמים. כתמיד, מי שעשו את עיקר הרעש היו המרוקאים והארגנטינאים, אבל אפשר היה גם לשמוע בעיר עברית, ולצידה גם לא מעט וכחנים פרו־פלשתיניים שחיפשו להתראיין או להתנגח. מבחינתם, המונדיאל (וההצלחה של מרוקו) הם תירוץ מעולה להעלות את העניין הפלשתיני לכותרות, אם כי ספק אם זה עניין באמת את תייר הכדורגל הממוצע שהגיע לצפות במונדיאל.

הטרגדיה האנגלית

מי שעזבו אתמול את דוחא הם האנגלים. כתמיד, עבורם זה נגמר בטרגדיה, וגם הפעם מהנקודה הלבנה. במשך דקות ארוכות לאחר שריקת הסיום נותרו השחקנים האנגלים על המגרש, המומים, מסרבים להאמין שזה נגמר. היה בזה משהו מכמיר לב, ולא רק עבור מי שאוהד את נבחרת שלושת האריות: לא הגיע לאנגליה ללכת הביתה, לא כך, וכתמיד - טורניר גדול בלעדיהם הוא צבעוני ומרגש פחות, או כמו שאחד הצהובונים היטיב להגדיר זאת אתמול - מה שנותר להם כעת זה רק לעשות קניות לחג המולד.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

נכון לאתמול, הדגל האנגלי עוד התנוסס בשדרת הדגלים של המדינות שמשתתפות במונדיאל, למרגלות ארמון האמיר שצופה אל האזור הכלכלי של העיר. לפני שלושה שבועות היו כאן 32 דגלים, ובכל שלב הוסרו הדגלים של המדינות שהודחו. סביר שמתישהו ביממה הקרובה יוסרו גם הדגלים של אנגליה, פורטוגל, ברזיל והולנד, ויישארו רק הדגלים של ארבע הפיינליסטיות, שממש לא מתכוונות להצטרף לשופינג, ומקוות להשאיר את החלום בחיים לפחות עד יום ראשון הבא.