איזו מילה אדירה היא VAMOS. הארגנטינאים מבטאים אותה ואמו. עם ס' מאוד מאוד שקטה עד שלא שומעים אותה, והמילה הזאת אוגרת בתוכה כל כך הרבה רגש.
לכאורה, זאת סתם מילה. אפשר לתרגם אותה "יאללה", "קדימה", "בואו", אבל ה-VAMOS במתכונת העידוד הארגנטינאית מתורגמת למשהו כמו "בואו ניתן את הכל כי אין דבר בעולם הזה שחשוב לנו כמו הכדורגל. כמו הנבחרת. חצינו חצי עולם בשביל לעודד את השחקנים, אז בואו נמשיך לשיר עד שמפנים אותנו מפה".
ובערב שישי, ה-VAMOS היה חזק מתמיד. מול הולנד, מול ההיסטוריה, מול לואי ואן חאל וכשניצחון שווה חצי גמר, הקהל הארגנטינאי שוב דחף כמו שרק הוא יודע. נכון, זה חשוב לכולם, כולם רוצים לזכות בגביע וכולם רוצים לנצח, אבל מעטים אם בכלל רוצים את זה כמו הארגנטינאים. עבורם זאת משימה לאומית. שליחות. בסדר העדיפויות שלהם לא מופיע דבר מעל הכדורגל. זה המקום הראשון. זה האושר, זה הזהות, זה הדבר ששווה להשקיע עבורו.
כארגנטינאי, איני יכול שלא להזדהות עם התחושות האלה. כאיש תקשורת שסיקר את המשחק הזה, נקלעתי בסיומו ליציע הצוהל של הארגנטינאים. באותו הרגע היה לי כל כך הרבה מה להגיד להם, לאוהדים האלה, כל כל הרבה מילים שהיו חשוב לי להעביר. אז חיככתי גרון, השרתי מבט וצעקתי: VAMOS.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו