את האהבה לכדורגל אתה רואה בדרכי ארצות השפלה - בלגיה, הולנד, בואכה צפון צרפת ומערב גרמניה. בין ערים, קניונים, ישובים די סמוכים, שדות מרעה, נמצאים אינספור מגרשי כדורגל.
הדשא מכוסח, דגלי הקרן מקובעים היטב, לעיתים נושאים עליהם את סמל המחוז. בפינת המגרש לפעמים קרוואן מאולתר לחדרי הלבשה, ולעיתים מבנה קצת מרשים יותר - כמו זה של מועדון KVE דרונחן, שם יושבי אנשי המועדון לצפות במשחקי אתמול, בזמן שעשרות ומאות ילדים מתאמנים במגרשים מסביב. הם יכולים להתפוצץ מגאווה, כי אחד משלהם, ילד שגדל ביניהם, נמצא על מסך הטלוויזיה בגביע העולם. ולא סתם אחד - גדול שחקני בלגיה בכל הזמנים, קווין דה בריינה.
בשער החמישי של ספרד - הוולה האלגנטי של גאבי - אריק מוחה כפיים בהתלהבות. "הוא היה כאן - ממש במגרש הזה" הוא אומר, לרגע אנחנו מתבלבלים - באנו לפה בגלל קווין דה בריינה אז מה ספרד קשורה? ואז ההסבר: "חוץ מלבנות את המתקן המצויין הזה, הכוכב הבלגי סידר את ה״קווין דה בריינה קאפ״ שמביא לפה קבוצות כמו הנערים של ברצלונה ומנצ׳סטר סיטי לשחק מול מועדון עיירת נעוריו.
KVE דרונחן היא לא בדיוק קבוצת נעוריו של דה בריינה. הוא התאמן במגרש הפשוט של המועדון על שפת הנחל הסמוך. בגיל 10 הרגיש שהאימונים לא טובים מספיק לשאיפותיו ועבר לגנט. אבל כשנסק לתהילה, מימן את הקמת המתחם הזה בו בילינו את רוב יום המשחק. חמישה מגרשי אימון, אחד מהם עם יציע קטן לצופים, בלוק של משרדים, חדרי הלבשה, חדרי טיפולים, חדר הרצאות וגם מועדון עם באר.
כעשר קבוצות שונות התאמנו במקום מהשעה 16:00. בני ה-5 שיחקו 2 נגד 2, בני ה-6 שיחקו 3 נגד 3. ילדים יותר גדולים 5 נגד 5. עד קבוצת העד גיל 17, ששיחקה על מגרש שלם. האם הם יודעים משהו מיוחד? האם המים בבארות מתוקים יותר? המאמנים חכמים יותר? שאלה טובה.
עניין אחד מאד בולט הוא הכמות גדולה של המאמנים. לא פחות משבעה מאמנים עבדו עם 50 הילדים הצעירים. זה כל הסיפור, מאמן על כל שבעה ילדים. הרבה מהם צעירים בעצמם.
דניאל, אחד המאמנים הצעירים, מספר לנו שהוא כבר לומד לתעודת אימון של אופ״א. ולנגד עיניך, אתה רואה איך עובדת שיטה: מועדון שעוסק לא פחות בפיתוח מאמנים מפיתוח שחקנים. כי כך עובדים בבית החרושת המערב אירופאי לשחקנים.
אין הרבה הבדל במה שיודעים במדינות האזור על כדורגל, כולן נתקלות באותן בעיות: אוכלוסיה מסורתית לבנה מתעשרת ומשמינה, ומקשה על הצורך לשמור על מספרי השחקנים במועדונים - מה שמביא לשילוב גדול יותר של בני מהגרים. אז אנחנו בהחלט רואים במהלך המשחק בו צפינו עם קבוצת בני ה-16-17 של המועדון, ילדים רבים ממוצא אפריקאי, צפון אפריקה ומרכז אסיה.
כמה דקות לפני שנפתח המשחק בין בלגיה לקנדה אנחנו מדברים עם תיירי. הוא הגיע מגאנה בגיל 11 עם אימו, ומשחק בקבוצת הנוער כבלם מרכזי. החלום שלו הוא ״לשחק בצ׳לסי״ הוא מונה את מייקל אסיין, הגנאי הנפלא של המועדון המערב לונדוני כמקור השראה. אני שואל אותו אם ייתקל אי פעם בהתלבטות בין בלגיה לגאנה במי יבחר? ״גאנה״, הוא עונה אבל אין לדעת מה תהיה התשובה בזמן אמיתי.
סגל בלגיה מלא בשחקנים שיכלו להעדיף לאומיות אחרת, למרות איננה נחשבת למדינה עם תחושות לאומיות חזקות במיוחד. את המונדיאל אתה לא מרגיש ברחובות. בזמן שירת ההמנון אנשים ממשיכים לשתות את הבירה שלהם. הבדל של יום ולילה. לבלגיה מאז ומתמיד שם של לאום מעט מלאכותי, וזו בטח לא הפנאטיות הצרפתית שראינו יום קודם לכן.
בתוך כמה דקות מתנדפות גם הרבה מהתקוות. קנדה מסתערת על בלגיה ומפרקת אותה, הנבחרת שהרשימה כל כך את העולם במונדיאל הקודם היא צל של עצמה. דה בריינה סביר אבל מסתכל סביב ורואה שחקנים עייפים, לא מבריקים, שיטה מאורגנת פחות מזו שהוא רגיל לה במנצ׳סטר סיטי, חלוצים בוודאי טובים פחות מארלינג הולאנד. ואם בסוף בדרך נס בלגיה מנצחת את יריבתה האלמונית, זה בזכות אחד מסמלי בלגיה בכל הזמנים - טיבו קורטואה בשער.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו