התרגשות רבה היתה בקטאר לקראת משחק הפתיחה של המונדיאל. טקס הפתיחה היה מדהים ביופיו, מופעי האורות היו חוויה לעיניים - והנבחרת המארחת רצתה להראות שהיא שייכת מקצועית לאירוע, שהיא לא נמצאת כאן רק על תקן מארחת של המופע הגדול מכולם.
חושבים שיודעים הכל על המונדיאל ולא פספסתם כלום? בידקו את עצמכם בעמוד הטלגרם המיוחד של "ישראל היום"
אצטדיון אל־בית, שמכיל 60 אלף צופים, נבנה בהשראה של אוהל בדואי, גם מבחוץ וגם מבפנים, כשכל צידו הפנימי של הגג כוסה בדגם של שטיח. הטקס החגיגי נפתח בהופעה של זמרת מקומית כשברקע גמלים ורקדנים על הבמה. מורגן פרימן הצטרף לחגיגה על כר הדשא בקטע משחק מיוחד, ומחרוזת שירי המונדיאל עשתה שמח על הלב.
בעמדת השידור שמנו לב לתלתלים מוכרים בעמדה שלידנו, אמנם תלתלים אפורים ולא בלונדיניים, אבל לא היה אפשר לטעות: זה היה קרלוס ולדרמה האגדי. האיש שגרם לי לבכות באצטדיון רמת גן לפני 33 שנים, כשקולומביה מנעה מישראל לעלות למונדיאל. האיש שהיה קוסם כדורגל ותלתליו ריגשו את כל אוהבי המשחק.
הנבחרת הקטארית התכוננה שנים לאירוע הזה, השקיעה מיליארדים, פתחה אקדמיה מפוארת לחניכיה, והכל התנקז למשחק אחד - משחק הפתיחה של מונדיאל 2022. אבל משריקת הפתיחה היה ברור שהשחקנים הקטארים לא קרובים לעמוד בציפיות. עם כל הכבוד לגביע אסיה שבו קטאר זכתה ב־2019, המונדיאל זה עולם אחר. הקטארים נראו אבודים, איחרו לכל תיקול, הפסידו כל מאבק, לא דייקו במסירות ונראו לפרקים תלושים מהמשחק - ונבחרת אקוודור הבקיעה בקלילות שלושה שערים.
אבל מבחינתי, הסיפורים הקטנים הם שעושים את המונדיאל לאירוע כל כך מיוחד, מרגש ועוצמתי. נוכחות כוכבי עבר גדולים שסיפקו זיכרונות ילדות מרגשים, שמחת האוהדים שחצו אוקיינוסים כדי לתמוך בנבחרת שלהם, ולעיתים גם התוגה של המקומיים, שמבינים שכסף יכול לקנות הרבה דברים - כישרון הוא לא אחד מהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו