המונדיאל ברוסיה היה האירוע הכי גדול שזכיתי לסקר בחיי התקשורתיים. צברתי שם חוויות לכל החיים: ההתרשמות הראשונית מסנט פטרסבורג והישיבה המשותפת במסעדה עם אוהדים איראנים ומרוקאים, 70 אלף מקסיקנים שהרעידו את אצטדיון לוז'ניקי אחרי שצ'וקי לוסאנו הכניע את מנואל נוייר, וגם חוויות של כדורגל נטו במשחקים בין צרפת לארגנטינה ובין בלגיה לברזיל.
לשמחתי הרבה, תאגיד השידור כאן בחר שוב לשלוח אותי למונדיאל (ועל כך אין ספור תודות להם) והנה אני כאן, בדוחא, מתכונן למשחק הפתיחה במונדיאל 2022.
החוויה הראשונית מקטאר היא שהכל גדול יותר, מפואר יותר ומואר הרבה יותר ביחס למה שאני מכיר. הבניינים אדירים ומגוונים ארכיטקטונית, התאורה פה בלילות, על הבניינים ומסביב, יוצאת דופן, הווליום של הזמרים באזורי האוהדים גבוה מאוד, הכבישים רחבים יותר, כמות המתנדבים והמקומיים שמנסים לעזור לנו בכל מה שצריך היא גדולה והאצטדיונים הם פאר היצירה.
המשחק הראשון שנהיה בו, אני ונדב יעקבי, יחד עם המפיקה הנהדרת ליאת ספיר (שאיתם אבלה במשך החודש הקרוב), יהיה משחק הפתיחה בין קטאר לאקוודור. נכון, אלו שתיים מהנבחרות הפחות נוצצות, אבל המפגש ביניהן מאוד מסקרן מבחינה מקצועית, בעיקר בהסתכלות על הנבחרת הקטארית.
קטאר למעשה העמידה את הספורט בחוד החנית שלה ומנסה (גם) דרכו להציג את עצמה באור חיובי בפני אומות העולם. לשם כך קטאר הקימה את אקדמיית אספייר, שמטרתה לפתח את האתלטים במדינה ולספק להם חינוך. אחד הבוגרים הוא מוטאז ברשים, יליד סודאן שמייצג את קטאר, ששולט בענף הקפיצות לגובה (מדליסט זהב אולימפי ואלוף עולם).
הכדורגל, מעצם היותו הספורט הפופולרי מכולם, תפס באקדמיה את הנפח הגדול ביותר. נבחרת קטאר נמצאת למעשה במחנה אימונים סגור כבר חודשים ארוכים בהדרכת המאמן פליקס סאנצ'ס, שב-2013 קיבל לידיו את שחקני נבחרת הנוער של קטאר, כשאלה הגיעו מלה מאסיה בברצלונה.
הניסוי שקטאר עשתה, לייצר שחקנים בסוג של מערכת סגורה ומתקדמת, שעונה על כל צורך אפשרי שלהם, הוא מאוד מעניין מבחינת הכדורגל ומחר הוא יגיע לשיאו. ניצחון על אקוודור - ושלב שמינית הגמר הוא בהחלט אופציה אפשרית, ומבחינת המקומיים זאת תהיה חגיגת ענק.
נתרכז בכדורגל
ככל שהשניות נוקפות ושריקת הפתיחה מתקרבת, ההתרגשות שלי גואה. אני אעשה כל מאמץ כדי להעביר אליכם בצורה הכי טובה שאוכל את המופע הגדול בעולם, גם בשידורים וגם בכתב, פה, ב"ישראל היום".
כמו שכתבתי בעבר, המונדיאל זה הרבה יותר מטורניר כדורגל. יש בו הכל מהכל - ספורט, לאומיות, לאומנות, מפגש בין תרבויות, וכן, גם דברים פחות נעימים וסימני שאלה לגבי איך ולמה אנחנו בכלל פה בקטאר. אבל כמו שיוהאן ניס קנס ההולנדי אמר ב-1978: "העולם מלא בחרא, ואם נערב פוליטיקה בספורט, לא נוכל לשחק בשום מקום".
לכן מעכשיו אנחנו נתרכז במה שבאנו לעשות פה, לפרשן כדורגל, לספר על שנתונים, לדבר על מאמנים וטקטיקות ובעיקר ליהנות. אז שיהיה לכולנו חג מונדיאל שמח, והכי חשוב, תצפו ותיהנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו