משחקי גביע העולם בספרד 1982 הביאו עימם עידן חדש בכדורגל העולמי, שיחזור על עצמו מן הסתם בכל טורניר גדול: האנגלים, אחרי עשור שחון, הגיעו כפייבוריטים. לא משהו חדש, אבל אז הטיעון הזה עוד תפס. במשחק הראשון גברה אנגליה על צרפת 1:3, אבל בחדר ההלבשה היו עסוקים פחות בניצחון ויותר במצב הגופני של השחקנים. מתברר שהם איבדו עשרות קילוגרמים במשותף בעקבות החום ששרר באצטדיון, אבל בעיקר בשל המדים האדומים שהיו עשויים מבד פוליאסטר אטום ולא מנדף זיעה.
השחקנים הודיעו למי שצריך שככה הם לא יכולים להמשיך, ועוד באותו הלילה חברת "אדמירל" ייצרה חולצות חדשות לנבחרת במפעל באנגליה עם בד נושם יותר. המהירות שבה יוצרו החולצות ניכרה היטב במשחק הבא של האנגלים, שבו כל אחד מהשחקנים עלה כשסמל הנבחרת רקום על חולצתו בגובה אחר, ולא בצורה אחידה.
בזמן אמת נמכרו החולצות הללו בכמויות יפות, אך ככל שחולפות השנים כך הפכו המדים פריט לאספנים, וחובבי חולצות הכדורגל מוכנים לשלם סכומים גבוהים אם רק בנבחרת האנגלית ייצרו עוד מחולצות הרטרו האלה, כולל הפאשלות בתפירה. היום, כמובן, סיפורים כאלה הם בגדר מדע בדיוני. מדי נבחרות הפכו לעסק שמכניס מיליונים לחברות הביגוד, וכמובן לנבחרות עצמן, וזו גם הסיבה שהן לא מפסיקות לייצר מדי נבחרות כדי להוציא עוד ועוד כסף מהאוהדים ברחבי העולם.
ישראל, כמובן, היא חלק מהתופעה הגלובלית. "זיהינו עלייה של 20% במכירת קטגוריית כדורגל בהשוואה למשחקי גביע העולם הקודמים", מספר תומר כהן, סמנכ"ל השיווק של אדידס ישראל. "החולצות של נבחרת ארגנטינה וגרמניה הן הנמכרות ביותר בישראל, ושלישית בפער ניכר היא ספרד". עוד חולצות שהפכו פריט אספנות לאוהדים עוד לפני שהמשחקים יצאו לדרך הן אלו של מקסיקו ובלגיה. החולצה האצטקית של מקסיקו זכתה לבאזז אדיר ברשתות החברתיות, והגיעה כמובן גם לישראל.
את ההיסטריה סביב חולצות הכדורגל ניתן לראות גם ברשתות החברתיות בארץ, ותופעת "נרמול" חולצות הכדורגל כפריט אופנה הכרחי אצל גברים, ולעיתים גם אצל נשים, הפכה לגיטמית לגמרי. כן, אפשר להגיע לבר־מצווה או לבר השכונתי עם חולצת החוץ היפה של נבחרת בלגיה בהשראת "טומורולנד" ומסרים של אהבה חופשית.
הישראלים משלמים הרבה על חולצות כדורגל (בין 250 ל־450 שקלים לחולצות רשמיות), אבל גם מזמינים באתרי שופינג אונליין חולצות של נבחרות שלא מופיעות במשחקי גביע העולם, אבל כן נחשבות מעוצבות ונדירות במושגים של אספנים. כמי שאסף חולצות כדורגל בעצמו עד לא מזמן, ניתן להבין את עוצמות הטירוף כאשר שומעים את הסיפור על החולצה שמראדונה לבש במשחקי גביע העולם ב־1986 למשחק המיתולוגי מול נבחרת אנגליה.
ארגנטינה עלתה למשחק עם סט בגדים שנקנה במקסיקו סיטי, יומיים לפני המשחק, לאחר שהשחקנים התלוננו על מדי החוץ שלא היו מבד נושם וגרמו להם - ממש כמו לאנגלים בספרד - להזיע לאורך כל המשחק בלי יכולת לנדף את הזיעה. שני סטים נקנו והובאו לחדר ההלבשה, והפוסק הסופי היה כמובן דייגו ארמנדו מראדונה.
החולצה שנבחרה נמכרה בשנה שעברה במחיר של 28 מיליון שקלים, והיתה לחולצת הכדורגל היקרה בכל הזמנים, בעיקר בשל העובדה ששניים מהשערים מהגדולים אי־פעם בכדורגל העולמי נכבשו בחולצה הזו. אחד הדברים שעומדים להיות יוצאי דופן במשחקים הנוכחיים הוא העובדה שהמדים עתידים להעביר גם מסר, לנוכח הבעייתיות שבאירוח הקטארי. הדנים מתכננים לעלות עם לוגו מטושטש במדים שלהם ועם הכיתוב "זכויות אדם לכל", כדי להעביר מסר למארגנים בעניין העובדים שמתו במהלך העבודות, אבל פיפ"א הודיעו להם שהם לא מוכנים לשום מסרים על החולצות.
על פי הדיווחים, הדנים יפתיעו עם חולצות שחורות למשחק הפתיחה מול תוניסיה, ואם כך יקרה - תהיו בטוחים שהחולצות הללו יהפכו מייד לפריט אספנות נדיר. הגרמנים מדברים על מוטיבים של סמלי הגאווה במדים שלהם, אבל גם הם כבר קיבלו מסר מההתאחדות שלהם שעדיף לוותר, ולא ליצור פרובוקציה.
המצעד: עשר חולצות גביע העולם היפות בכל הזמנים
10. הולנד - מונדיאל 1978
מדינת ישראל היתה כולה בעד נבחרת האורנג', יוהאן קרויף היה אליל התקופה, והחולצה הכתומה היתה פריט חובה שמבקשים ממי שטס לחו"ל. פרט מעניין על החולצה של אדידס היה שקרויף שיחק רק עם שני פסים, בשל הסכם החסות האישי שלו עם פומה.
9. ארגנטינה - מונדיאל 1986 (מדי חוץ)
מה לא נכתב, דובר או נמכר סביב החולצה המטורפת הזאת, ששיגעה את עולם הכדורגל ואת אספני החולצות. החולצה נמכרה, כמובן, בסכום שיא לחולצת נבחרות כדורגל בכל הזמנים.
8. קולומביה - מונדיאל 2018
ההומאז' למדים של הנבחרת האגדית של מונדיאל 1990 היה להצלחה מסחררת: גם בעיצוב המחודש, גם במכירות ששברו שיאים מקומיים ועולמיים, וגם במונדיאל - שהיה מוצלח בפני עצמו עבורם.
7. צרפת - מונדיאל 1986
שנתיים לפני כן, במשחקי אליפות אירופה 1984, החליטו בצרפת להכניס אדום לראשונה לצבעי הנבחרת, שזכתה בתואר. ההצלחה היתה אדירה וגרמה לכך שגם ב־1986 עלו השחקנים עם אותם המדים. עם סוף המילניום הקודם עלו הצרפתים לשני הטורנירים האחרונים הגדולים של המאה בחולצות שהיו הומאז' לחולצות ההן.
6. איטליה - מונדיאל 2002
מה לא נכתב על החולצה הצמודה והחתיכית של חברת קאפה באותה התקופה. בישראל אזלו החולצות מהמדפים במהירות הבזק, ואם נדמה לכם שעכשיו אנשים הולכים עם חולצות כדורגל, אז בתחילת המאה כולם יצאו למסיבות עם החולצות הצמודות וחשבו שיש להם את הגוף של טוטי. ולא, לא היה להם.
5. אנגליה - מונדיאל 1970
אלופת העולם מגיעה לטורניר עם מדי יומברו, רק עם חידוש שעומד לאפיין את שנות ה־70 וה־80: חולצה מחוררת מחומר שנקרא אייר־טק, כדי לאפשר לשחקנים אוורור תוך כדי המשחק. מעבר לייחודיות הטכנית והעיצובית, האנגלים עלו לראשונה עם מדי חוץ בצבעי תכלת - מהר מאוד חזרו שם בממלכה למדים האדומים המסורתיים.
4. אנגליה - מונדיאל 1966
ספק אם יש חולצת נבחרת שזכתה למהדורות רטרו, לחידושים ולאזכורים בתרבות הפופולרית יותר מאשר החולצה ההיא, שהאנגלים זכו עימה בגביע העולם היחיד שלהם - בשל פשטותה, הצבע האדום הבוהק שהפך לסימן ההיכר והעובדה שהיא תמיד מזכירה להם שפעם הם לא רק הגיעו עם תקוות לטורניר גדול, אלא ממש זכו בו.
3. ברזיל - מונדיאל 1970
הנבחרת הגדולה מכולן, החולצה המפורסמת ביותר בעולם, ושום ניסיון לייצר חולצות רטרו לא יצליח לשחזר את התחושה ההיא. נכון שגם חולצת החוץ של הנבחרת באותו מונדיאל היתה מיתולוגית, אבל זו של משחקי הבית במקסיקו יצרה מיתולוגיה במבט אחד: כל מי שצופה בחולצה הזאת, ומספיק מבוגר בשביל לזכור את פלה, יודע שהיא מספרת סיפור של תקופה שלמה.
2. פרו - מונדיאל 1978
התלבטות גדולה היתה סביב השאלה אם זו חולצת הנבחרות הגדולה בכל הזמנים: הפס האדום, שנראה כמו אבנט בשל הבולטות שלו, יצר מיתולוגיה לא רק בקרב חובבי הכדורגל, אלא קודם כל בפרו עצמה: בסקר שנערך בשנות ה־80 במדינה הילדים המקומיים חשבו שבד לבן עם פס אדום אלכסוני הוא הדגל של המדינה.
1. דנמרק - מונדיאל 1986
חולצת הבית של דנמרק במשחקים במקסיקו הוגדרה על ידי חלק מהשחקנים "סמרטוט לניקוי חלונות". אבל עד מהרה, עוד באותם המשחקים בעולם נטול אינטרנט, היה ברור שמדובר בחולצת הנבחרות הפופולרית ביותר בעולם.
