בתחילת יולי, שבוע לפני שנפתחה העונה החדשה בסרביה, יצאה הכוכב האדום בלגרד למשחק הכנה אחרון. אבל זה לא היה סתם משחק ידידות, אלא אירוע בעל גוון פוליטי מובהק. באצטדיון בסוצ'י התמודדו אלופת רוסיה זניט סנט פטרבורג ואלופת סרביה הכוכב האדום בלגרד במשחק שזכה לכותרת "מפגש האלופות". המכנה המשותף לשני המועדונים הופיע על חולצות 22 השחקנים: הספונסר - "גאזפרום".
אחרי שרוסיה פתחה במתקפה על אוקראינה בסוף פברואר, עולם הספורט התייצב לצידה של אוקראינה. אופ"א החליטה להשעות את הנבחרות הלאומיות של רוסיה מכל המפעלים הבינלאומיים, כולל ממוקדמות המונדיאל, והקבוצות הרוסיות הושעו מהשתתפות בגביעי אירופה. במערב אירופה התנערו מכל קשר עם רוסיה. הנהלת שאלקה 04, מועדון הפאר הגרמני, הודיעה על ביטול חוזה האימוץ עם גאזפרום באופן מיידי.
חברת הגז הלאומית של רוסיה היתה הספונסרית הראשית של שאלקה מאז 2007 והחוזה הנוכחי היה עד 2025. שאלקה, ששיחקה בעונה שעברה בליגה השנייה, קיבלה מגאזפרום 9 מיליון יורו בכל שנה, כאשר עלייה לליגה הראשונה היתה שווה 15 מיליון יורו. שאלקה חזרה לליגה הראשונה - אבל בלי הכסף הרוסי. גם לאופ"א עצמה היה חוזה פרסום שמן עם גאזפרום. ההתאחדות האירופית קיבלה ממנה 40 מיליון יורו בכל שנה מאז 2012. גם החוזה הזה בוטל.
אבל במועדון אחד מחוץ לרוסיה אף אחד לא חשב להחרים את גאזפרום. הכוכב האדום בלגרד, כמובן. ב־2010 מועדון הפאר היה בחובות של 25 מיליון יורו ועל סף פשיטת רגל, עד כדי כך שהאוהדים החלו לאסוף תרומות. זה היה הרגע שבו גאזפרום נכנסה לתמונה, ומאז היא הספונסר הראשי של הכוכב ומשלמת בכל שנה כ־5 מיליון יורו. שם החברה מופיע על חולצות השחקנים וגם ביציעי האצטדיון.
אבל כאמור זה הרבה יותר מכסף. לסרביה היו תמיד יחסים חמים עם רוסיה, וגם כעת, כאשר כמעט כל העולם מגנה את רוסיה על מה שהיא עושה באוקראינה, הסרבים נשארו נאמנים לבעלת הברית הוותיקה. אלכסנדר ווצ'יץ', נשיא סרביה, אמר כי המדינה לא מתכוונת להשתתף בסנקציות על רוסיה. בחודש מאי, אחרי שיחה עם ולדימיר פוטין, הוא הכריז על חוזה חדש לשלוש שנים לאספקת גז מרוסיה.
תמיכה גם מלאציו
ווצ'יץ' מנסה ללכת על חבל דק, שכן סרביה מנסה להיכנס לאיחוד האירופי, שתומך באופן מוחלט באוקראינה ותומך בסנקציות. האיחוד האירופי הזהיר את סרביה ש"תשלם מחיר", אבל הסרבים לא שינו את עמדתם. הסנטימנט הפרו־רוסי לא קיים רק בקרב חברי ההנהלה, להם יש כמובן גם אינטרסים כלכליים - התחושה הזו חזקה מאוד גם בקרב האוהדים. זה בא לידי ביטוי בשירים שהושמעו ביציעי האצטדיון ושיבחו את הצבא הרוסי, ובדגלי רוסיה שהניפו חברי קבוצת האולטראס המפורסמת "דלייה" ("הגיבורים" בסרבית).
אוהדי הכוכב האדום בלגרד, שמתגאים בהיותם סרבים לאומנים, לא שכחו ולא סלחו על ההפצצות של נאט"ו על סרביה ב־1999, שהביאו לפירוקה הסופי של יוגוסלביה ולסיום המלחמה בבלקן, למרות שההפצצות הגיעו אחרי מעשי הטבח הנפשעים שביצעו הסרבים בבוסניה ובקוסובו. וגם כאן מעורבים אוהדי הכוכב.
ז'ליקו רזנאטוביץ', הלא הוא ארקאן, היה בצעירותו המנהיג של "דלייה". מעט לפני שפרצה מלחמת האזרחים ארקאן הקים יחידה צבאית פרטית, "הנמרים של ארקאן", שחבריה היו אוהדי הכוכב שסרו למרותו ביציע, וכעת עשו זאת במדי צבא ועם כלי נשק. על המדים שלהם התנוסס בגאווה הסמל של הכוכב האדום בלגרד.
"הנמרים" ביצעו מעשי טבח, בעיקר במוסלמים בשטחי בוסניה, שנמצאה אז עדיין תחת השליטה של בלגרד. מדובר במאות גברים, נשים וילדים שנרצחו. והיו גם לא מעט מקרים של אונס נשים. ארקאן נרצח ב־15 בינואר 2000 בבלגרד. שבועיים לאחר מכן, כשלאציו אירחה את בארי, אוהדיה הניפו באולימפיקו כרזה עם הכיתוב: "כבוד לנמר ארקאן", מה שעורר סערה עצומה באיטליה.
מבחינת אוהדי לאציו הם הביעו תמיכה בשני השחקנים הסרבים שלהם, סינישה מיכאילוביץ' ודיאן סטנקוביץ' - מי שמאמן כיום את הכוכב האדום בלגרד, שתשחק מחר בערב מול מכבי חיפה. מיכאילוביץ', כיום מאמן בולוניה, היה חבר אישי של ארקאן, שגם סייע לו בתחילת הקריירה. הוא היה בן 22 כשזכה עם הכוכב האדום בגביע אירופה לאלופות, לפני שעבר לרומא.
סטנקוביץ' הצטרף לכוכב האדום כשהיה בן 14 ושיחק בקבוצה הבוגרת שלוש שנים, עד שנמכר ב־1998 ללאציו. הוא היה צעיר מכדי להתחבר לארקאן, ובניגוד למיכאילוביץ' מעולם לא התבטא בקשר אליו. למעלה מ־20 שנה אחרי מותו של ארקאן הסיפורים האפלים הללו כמעט נשכחו, אבל הפוליטיקה מעולם לא עזבה את יציעי אצטדיון רייקו מיטיץ' בבלגרד, המכונה "מרקאנה", שבו תשחק מכבי חיפה בשבוע הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו