ערב מרגש של כדורגל ונוסטלגיה נערך אמש (חמישי) במוזיאון העיר חיפה, לציון 40 שנה למונדיאל שיש המגדירים "הגדול בכל הזמנים", משחקי גביע העולם בספרד 1982.
הערב, בהנחייתו של נדב יעקבי, נפתח בשיחה משעשעת עם יורם ארבל ואורי לוי. ארבל, אז בן 40, זכה לשדר את המשחק האדיר בין ברזיל לאיטליה כשברקע כמובן מלחמת לבנון מהבית: "התקשרתי הביתה להגיד ששמו אותנו במלון זונות וכל הלילה יש משאים ומתנים בלובי ואני לא יכול לעבוד ככה, אמרו לי ׳אתה לא מתבייש? בחורינו הטובים שוכבים עכשיו בבוץ הלבנוני ואתה מתלונן על המלון?׳ איזה בוץ יש ביוני בלבנון? בסוף אמרתי שאנחנו מרגישים מאוימים ביטחונית, אז העבירו אותנו מלון".
משה בן שמחון
אורי לוי סיפר שחזר ישירות ממדריד לביירות לשירות מילואים ארוך. על הקשר הישראלי הזה שבין המלחמה לכדורגל הוסיף ערן ריקליס, במאי הקולנוע שביים את הסרט ״גמר גביע״ הקושר בין האירוע המשמח ביותר בעולם לבין זה העצוב ביותר. הסרט אגב, עומד עדיין במבחן הזמן.
הכוכבים הגדולים של האירוע מהצד של המגרש היו השופט האגדי אברהם קליין (כבר בן 88 ונראה בכושר שיפוט, בטח לליגה הלאומית בישראל) ששפט את המשחק הגדול בו ראה בלי מערכת VAR את ההדיפה האגדית של דינו זוף על אף שכל העולם היה בטוח שמדובר בשער של ברזיל, קליין קבע וצדק שהכדור לא עבר את הקו.
השבוע, סיפר קליין, נפגשו השניים ושניהם הודו אחד לשני על ההדיפה ההיא אבל גם על החלטת השיפוט. ״בגמר הייתי קוון ואז הודיעו שאם יש תיקו בגמר אין פנדלים יש משחק חוזר. בחדר הלבשה פניתי לקולגות שלי ואמרתי להם בואו נדאג שייגמר בתיקו, כדי שגם אני אזכה לשפוט בגמר, אבל זה לא עזר לי״. סיפר בחיוך.
אחרון עלה המגן האדיר של אותה נבחרת, אנטוניו קבריני. ההתלהבות שהתקבל על ידי אוהדי יובנטוס בקהל, הפתיעה אפילו אותו: ״ידענו שזה הרגע הגדול בקריירה שלנו ובחדר הלבשה ידענו שאנחנו הולכים לקחת את הגביע הזה. גם אחרי שהחטאתי את הפנדל, מבחינת החברים שלי זה לא שינה דבר, מול הגרמנים לא היה ספק בחדר ההלבשה שאנחנו פייבוריטים, עובדה שמדברים על הטורניר הזה עד היום״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו