בחודש האחרון נמצאים שחקני נבחרת אוקראינה במקום שעונה להגדרה "עיירה ציורית עם נוף פסטורלי". בברדו, עיירה סלובנית למרגלות הרי האלפים שנמצאת כמה קילומטרים מצפון לבירה לובליאנה, עצים ירוקים מתמזגים עם הרים חומים ועננים לבנים גדולים. במקום כזה אפשר באמת לשכוח מהצרות בבית, אלא שבכל פעם שמשתרר שקט באחד האימונים של הנבחרת, שמתכוננת למפגש הערב מול סקוטלנד בפלייאוף העלייה למונדיאל, המאמן אולכסנדר פטרקוב חותך אותו בצעקה: "תזכרו טוב־טוב שבאוקראינה אנשים מתים עכשיו".
בראיון ל"EL PAIS" הספרדי סיפר פטרקוב שהוא לפעמים מתחרט על הצעקות האלה. בכל זאת, מדובר בשחקנים צעירים שמכירים באופן אישי אנשים שאיבדו את חייהם ואת רכושם מאז פלשה רוסיה לאוקראינה בשלהי חודש פברואר. אלא שאז הוא נזכר שהמשימה שעומדת לפניו גדולה הרבה יותר מהיעד הספורטיבי שמחכה בסופה. כרטיס למונדיאל - שכדי להשיג אותו על אוקראינה לגבור על סקוטלנד הערב (21:45) בגלזגו, ואז לנצח את וויילס ביום ראשון בקרדיף - הוא יעד שהפך בחודשים האחרונים למשימה לאומית שתהיה ניצחון ספורטיבי, מדיני ומורלי.
נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הציב את הגביע העולמי ברשימת המטרות שלו כחלק מהקרב מול רוסיה, ואף שלח איחולי הצלחה לשחקנים ולמאמן כשעזבו את המדינה.
כזכור, המשחקים הללו היו מתוכננים לחודש מארס ונדחו בגלל הפלישה הרוסית.
ב־30 באפריל, בזמן שהמדינה היתה עדיין נתונה למתקפה, אוטובוס אסף את אנשי הנבחרת מבניין ההתאחדות - והחל במסע בערים המופצצות וההרוסות, שהסתיים אחרי 27 שעות בפסטורליות של סלובניה. לאט־לאט הצטרפו שחקנים מקבוצות אירופיות, האחרון שבהם אלוף אירופה הטרי עם ריאל מדריד אנדריי לונין, ושם הם נדרשו להתרכז בהכנה למשחק החשוב מול הסקוטים.
רצון יש, ויכולת?
מדובר במשימה לא פשוטה עבור השחקנים, למשל אולכסנדר קראבייב מדינמו קייב, שבתחילת המלחמה ברח עם משפחתו למתחם האימונים של המועדון, לאחר מכן הוברח לחו"ל, ורק לאחרונה הצטרף למחנה הנבחרת. "אנחנו חייבים לנצח בכל החזיתות", אמר השבוע, "במלחמה, בתרבות וגם בספורט. אנחנו צריכים לנצל את הבמה כדי להראות לכל העולם מה קורה אצלנו".
הרצון הזה אינו רק מנת חלקם של השחקנים. מתבקש היה לחשוב שלאזרחי אוקראינה אין עניין גדול במשחקיה של הנבחרת, אלא שמתברר שההפך הוא הנכון. לפני היציאה למחנה האימונים בסלובניה המאמן פטרקוב ביקר בבסיסים צבאיים ובאזורים שהושמדו, ושם פגש אנשים שאיבדו את היקר להם מכל. כולם שלחו אותו מסר. "הם ביקשו ממני שנגיע למונדיאל", שחזר המאמן הלאומי, "דרשו שנראה לעולם שאנחנו עדיין בחיים".
טראש סטפננקו משחטאר דונייצק, שכמו חבריו מקבל המון הודעות ברשתות החברתיות, סיפר: "מבקשים מאיתנו שנעשה הכל כדי להגיע לגביע העולמי. אומרים לנו שזה משהו שיכול להסב אושר למדינה".
נראה שמוטיבציה לא תחסר לשחקני אוקראינה, אבל כושר משחק בוודאות כן. רוב הסגל מורכב משחקנים מהליגה המקומית, והם לא שיחקו כדורגל כבר חצי שנה. ההתאחדות לא הצליחה לארגן משחקי אימון מול נבחרות לאומיות, והמאמן פטרקוב סיפר שבחודשים הראשונים של המלחמה לא היה מסוגל לראות שום משחק כי היה פשוט מרותק לחדשות. בשלב מסוים הוא אפילו תהה מדוע הוא בכלל צריך את זה עכשיו.
"הבנתי שאני חייב להיות חזק ושאסור לי להישבר עכשיו", סיפר, "אני צריך להראות לשחקנים שאנחנו חייבים להילחם".
אז בחודש האחרון פטרקוב התעסק בכדורגל, אבל לא רק. "אני מדבר איתם על המשפחה, על הילדים, על המצב של אבא ואמא ותמיד שואל לשלומם", הוסיף מאמן הנבחרת, "יש פה שחקנים שאבא שלהם גויס להילחם".
נבחרת אוקראינה לא יכולה - וגם לא מנסה - להתנתק מהמצב. זה בלתי אפשרי, ואין שום סיבה לעשות זאת. ההתמודדות עם המציאות הקשה היא חלק מההכנה למשחק מול סקוטלנד, ואולי גם מול וויילס - משחקים שאותם מכנים במדינה "החשובים ביותר בהיסטוריה של אוקראינה". מבחינתם, לא רק מונדיאל עומד על הפרק, אלא גם תקווה, מסר, תחושת חופש, עצמאות, גאווה וניצחון. "אסור לנו להתייחס למשחק הזה כאל עוד משחק כדורגל", הדגיש סטפננקו, "אנחנו צריכים לשחק עם כל הנשמה והלב שלנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו