הנה שאלת טריוויה מוזיקלית: מה משותף לשירים "Macarena" של Los Del Rio, "Kung Fu Fighting" של קארל דאגלס ו"My Sharona" של The Knack? אז ככה, מובן שכולם שירים נהדרים וקצביים, אך המשותף להם הוא שהם הגיעו למקום הראשון בדירוג כזה או אחר שבחר את ה־One Hit Wonders (זמר של להיט אחד) הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה.
One Hit Wonder (ובקיצור OHW) הוא, לפי הגדרת ויקיפדיה, "כל ישות שמשיגה פופולריות אדירה לפרק זמן קצר, לרוב הודות להישג אחד, וזוכה להכרה ציבורית רחבה בזכות ההישג הבודד הזה".
המונח הזה מוכר יותר בעולם המוזיקה, שם יש מאות אמנים שפגעו רק פעם אחת בטעם הקהל, אך התחום השני שבו מסתובבים הרבה OHW הוא הספורט. טניסאים עם זכייה בודדת בגרנד סלאם, נהגי מרוצים שעלו פעם אחת על ראש הפודיום ולא חזרו על ההישג לעולם, כדורסלנים כמו ג'רמי לין שפרצו לתודעה ונעלמו ממנה באותה מהירות וקבוצות שסיפקו עונה היסטורית שנשארה בהיסטוריה.
שחקני פנמה מקבלים כבוד מהנשיא. יום העלייה למונדיאל נקבע כיום חג לאומי // צילום: אי-פי-איי
נכון לרגע זה, יש קונצנזוס ש"ספורטאי הלהיט אחד" הגדול אי פעם הוא באסטר דגלאס, המתאגרף שגבר על מייק טייסון, וזהו.
אלן ז'ירס והכוויתים
גם לגביע העולמי יש OHW, וקל מאוד להצביע על זהותם: בסך הכל יש 19 נבחרות שהופיעו בגביע העולמי רק פעם אחת, אבל זה לפני סינון. קובה ואינדונזיה שיחקו בגביע העולמי ב־1938 שהיה ללא טורניר מוקדמות, גם את מזרח גרמניה אפשר להוריד מהרשימה וכך גם את סלובקיה ואוקראינה, שעשו זאת אחרי התפרקות בריה"מ.
אם כן, נותרנו עם 14 נבחרות שתהילת הגביע העולמי שלהן היא חד־פעמית. לכולן זיכרונות להתרפק עליהם וכמיהה כמעט אובססיבית לשחזר אותם. לנו, למשל, יש את מקסיקו 1970, מוטל'ה שפיגלר, עמנואל שפר, 1:1 מול שבדיה - להיט חד־פעמי שאין לנו בעיה לנגן אחת לארבע שנים כשהגאווה הלאומית נסדקת בטורניר המוקדמות.
מובן שאנחנו לא לבד ברשימה. להאיטי, מדינה קטנה מהקריביים, תמיד יהיה את 1974 ועמנואל סאנון. החלוץ המהיר, אלמוני מוחלט באותם ימים, הדהים את איטליה והיה מי ששבר את רצף 1,142 הדקות ללא ספיגה של דינו זוף הגדול. האיטי אמנם הפסידה 3:1 והודחה בשלב הבתים, אבל ההופעה שלה בטורניר בגרמניה היא ה־הגדרה ללהיט חד־פעמי.
"אני מקווה שיגיע דור שישחזר את ההישג שלהם", אמר ז'אן־אודה מוריס, שחקן הנבחרת הנוכחית, "אבל עד אז כולנו מעריצים את מה שהם עשו".
שחקני איסלנד מתאמנים לקראת המאני-טיים. המדינה הכי קטנה, שתהיה ברוסיה // צילום:: אי-פי
שמונה שנים אחר כך השאירה נבחרת כווית חותם גדול בהרבה. אחרי 1:1 מול צ'כוסלובקיה והפסד 2:0 לאנגלים, פגשה הנבחרת מהמפרץ הפרסי את צרפת החזקה. התוצאה היתה 1:3 כשאלן ז'ירס נעץ את הרביעי, אלא שהכוויתים טענו ששמעו שריקה וחדלו מלשחק.
לאחר ששופט המשחק התעלם, ירד מהיציע אל כר הדשא הנסיף פאהיד, יו"ר ההתאחדות של כווית, ודרש מהשופט לבטל את השער. למרבה הפלא, הוא בוטל. צרפת בכל זאת ניצחה 1:4, השופט הושעה וכווית נכנסה היישר לספרי ההיסטוריה של הגביע העולמי. היא לא חזרה לשם מאז גם מכיוון שהושעתה מהמוקדמות לרוסיה 2018, אבל היא חקוקה עמוק בתולדות הגביע העולמי.
קינגסטון בהיי טבעי
"זה", קבע בנחרצות פי.ג'יי פטרסון, ראש ממשלת ג'מייקה, "היום הגדול בהיסטוריה הספורטיבית של המדינה". ביום ההוא, 16 בנובמבר 1997, הנבחרת המקומית סיימה ב־0:0 מול מקסיקו והבטיחה את השתתפותה בגביע העולמי בצרפת. במדינה הוכרז יום חג לאומי, האנשים רקדו עד השעות הקטנות של הלילה וקינגסטון נכנס להיי טבעי.
"קשה לתאר את התחושה", ניסה לשחזר השוער ארון לורנס. פטרסון לא יכול היה לדעת שיום אחד יגיח לעולמנו יוסיין בולט ויגדיר מחדש את גדולת הספורט הג'מייקני, אבל הנחת היסוד של ראש הממשלה היתה נכונה: העפלה ראשונה לגביע העולם, עבור מדינה קטנה כשלו, היא הישג שהשלכותיו אוטומטיים.
גם טרינידד וטובגו, שב־2006 הפכה למדינה הקטנה ביותר שמשתתפת בגביע העולמי, לא חיפשה תקדימים לפני שהציבה את ההעפלה בראש הישגיה הספורטיביים. "זה מדהים, רגע היסטורי לנו ולכל התושבים, הנבחרת והמדינה", הכריז הכוכב דווייט יורק, "ננסה ליהנות מכל רגע".
שחקני פנמה נהנים מהחיים. "אנחנו נוסעים למונדיאל" // צילום: אי-פי-איי
"פלה, מראדונה ואני"
הידיעה שהפעם הראשונה יכולה להיות גם הפעם האחרונה, כזאת שתיחקק לעד בדברי הימים, גורמת לנבחרות הקטנות להעצים את ההישג כשהוא מגיע. כל אחד ממלא את תפקידו, מתוך מחשבה שאולי מדובר כאן בלהיט חד־פעמי.
"אנחנו נוסעים למונדיאל! אנחנו נוסעים למונדיאל!" שאגו צמד השדרים הפנמים, גורמים ל"מאיר תירגע!" להישמע כאילו נלקח מסדנת שתיקה בדרום, כשנשמעה שריקת הסיום ל־1:2 מול קוסטה ריקה ששלח את הנבחרת מצפון אמריקה לרוסיה, לגביע העולם הראשון בתולדותיה.
פרופורציות לא היו שם, ואפשר להבין זאת. הרי מי יודע מתי פנמה תשחזר את ההישג. גם במקרה הזה נקבע יום חג לאומי בעוד כובש שער הניצחון רומן טורס הפך לגיבור מקומי, וזה לפני שבחר לקעקע על רגלו את הרגע הגדול.
"העם הפנמי חיכה לרגע הזה כל כך הרבה זמן", הסביר, "עכשיו כשזה סוף־סוף הגיע אנחנו רוצים לחגוג". כמוהם, גם איסלנד, שחגגה בדרכה המאופקת לאחר שמחקה את טרינידד מספר השיאים ותהיה המדינה הקטנה ביותר שמשתתפת במונדיאל. "זה פשוט לא הגיוני", ניסה לעכל את ההישג הקפטן ארון גונארסון שהמשיך לעוף גבוה, "פלה, מראדונה - ועכשיו אני".
המשותף לכל הנבחרות האלה הוא הניתוח הקר של גודל ההישג. הכי גדול, היסטורי, יום חג, כולן מבינות שאין תחרות אמיתית להעפלה לגביע העולם, וגם אין קשר למה שיקרה בטורניר עצמו.
כל הנבחרות שהוזכרו כאן הודחו בשלב הבתים, חלקן הובסו בגדול ולא השאירו חותם מקצועי של ממש - אבל, וזה העיקר, הן OHW. פורצות דרך. עבור מדינות מסוימות זה עדיף בהרבה על חמישה־שישה תקליטים בינוניים וחסרי ייחוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו