"גאווה, נשמה, רגש". זה שמנצ'סטר סיטי קבוצה טובה יותר מאתלטיקו מדריד ידענו עוד לפני שריקת הפתיחה של המשחק הראשון. ומבחינת הכדורגל, טוב שסיטי היא זו שהעפילה לחצי גמר ליגת האלופות ולא האלופה היוצאת של ספרד, שעוברת עונה בינונית ושלא ניצחה אף משחק בית העונה בליגת האלופות.
אבל הסיפור הגדול במשחק הגומלין בין אתלטיקו לסיטי לא היה מה שקרה על כר הדשא – אלא בעיקר מה שקרה ביציעים.
יסלחו לי אוהדי ליברפול, מנצ'סטר יונייטד, בורוסיה דורטמונד ונאפולי, אבל הקהל של אתלטיקו מדריד הוכיח אתמול שוב, בפעם המי יודע כמה, שהוא הטוב ביותר באירופה.
כל מי שהיה אתמול בוונדה מטרופוליטנו – והיו שם לא מעט ישראלים – יעיד שאווירה מחשמלת כזו, עידוד עוצמתי שכזה, אי אפשר למצוא בשום מקום אחר באירופה. זה דומה יותר למה שאפשר לחוות באצטדיון הבומבונרה של בוקה ג'וניורס בבואנוס איירס, או במרקאנה בריו, בדרבי בין פלמנגו לפלומיננזה.
מי שהיה נוחת אתמול באצטדיון של אתלטיקו אחרי שריקת הסיום, היה משוכנע שהקולצ'ונרוס הם אלו שהרגע העפילו לחצי גמר ליגת האלופות, ולא סיטי.
60 אלף האוהדים עמדו על הרגליים במשך דקות ארוכות, הניפו את הצעיפים, שרו שירי תהילה לצ'ולו סימאונה ולשחקניו, שהיו עם דמעות בעיניים.
זה היה רגע שבו אתה מבין שכדורגל הוא הרבה יותר ממשחק, הרבה יותר מספורט – זו דרך חיים. בטח עבור האוהדים הללו, שמאוהבים בקבוצה שלהם - בניצחונות, ולא פחות, בהפסדים.
לפני שהמשחק יצא לדרך, הכתובת הענקית ביציע כללה שלוש מילים: "גאווה, נשמה, רגש". לא דיברו שם על ניצחונות, לא על גביעים, לא על תארים. כי אתלטיקו מדריד עבור אוהדיה היא דבר הרבה יותר גדול מכל אלו.
התנשאות מבוזבזת. התקשורת האנגלית, ולא רק היא, תקפה בחמת זעם את הבונקר שהציבה אתלטיקו במשחק הראשון נגד סיטי. גם פפ גוורדיולה עקץ את המערך הטקטי של 0-5-5 שהעלה סימאונה. וכמובן, באנגליה לא הפסיקו לקטר על בזבוזי הזמן של האלופה הספרדית.
אתמול, כאשר אתלטיקו תקפה בחמת זעם בדקות האחרונות, לפתע השחקנים של גוורדיולה נשכבו על הדשא ונאנקו מ"כאבים". לריאד מאחרז לקח שתי דקות להוציא כדור חוץ.
רודרי, הקשר הספרדי הנהדר של סיטי, ששיחק לפני שלוש שנים באתלטיקו, הודה בסיום שכן, הם ביזבזו זמן, וש"זה חלק מהמשחק".
רודרי צודק. כולם עושים את זה. זה לא יפה, זה לא ספורטיבי. אבל כשרוצים לנצח (כמעט) הכל לגיטימי. אז אולי הגיע הזמן שבאנגליה יפסיקו עם ההתנשאות והצדקנות.
כמו גמר כפול. כשמביטים קדימה לעבר חצי הגמר, ברור שעל הנייר מנצ'סטר סיטי טובה יותר מריאל מדריד. אבל לא צריך להתייחס יותר מדי ברצינות אל הנייר הזה. כי כשריאל מדריד מגיעה לליגת האלופות, קורים דברים משונים מאוד.
גם מול פ.ס.ז' וגם מול צ'לסי ה"בלאנקוס" נראו אבודים, כבר היו בדרך הביתה. אבל הקסם של ליגת האלופות עושה משהו לשחקנים של ריאל. הם נישאים על כנפי ההיסטוריה, מקבלים השראה מקבוצות העבר הגדולות, ומצליחים בכל פעם להתעלות על עצמם ולצאת מהקבר.
חצי הגמר בין סיטי לריאל ירגיש כמו גמר. בעצם כמו שני גמרים. ב-26 במארס במנצ'סטר ושבוע לאחר מכן בברנבאו.
שוב פפ גוורדיולה יתייצב מול ריאל מדריד, היריבה המיתולוגית מימיו בברצלונה. ומהעבר השני קרים בנזמה ינסה להמשיך את העונה החלומית שלו, מול קבוצה שלא ספגה בארבעת משחקי הנוק אאוט שלה העונה.
אם סיטי תנצח, היא תעפיל לגמר השני שלה ברציפות. ופפ יקבל הזדמנות נוספת לזכות בליגת האלופות, 11 שנה אחרי שזכה בתואר בפעם האחרונה.
מצד שני אם ריאל תנצח, היא תחזור לפאריז, העיר בה זכתה בליגת האלופות לפני 22 שנה. והעיר בה גם הפסידה, בגמר של 1981 – מול ליברפול, הפייבוריטית הגדולה להעפיל מחצי הגמר השני.
זהירות, צוללת צהובה. ב-18 במאי 2016 נפגשו ליברפול וסביליה בגמר הליגה האירופית. ליברפול הייתה הפייבוריטית. היא גם הובילה במשחק. אבל הקבוצה הספרדית הגיבה עם שלושה שערים וזכתה בגביע.
זה היה ניצחון אדיר של אונאי אמרי, מאמן סביליה, על יורגן קלופ, המאמן הגרמני של ליברפול.
כמעט שש שנים לאחר מכן הם שוב ייפגשו, הפעם בחצי גמר ליגת האלופות. קלופ עדיין בליברפול. אמרי עבר בינתיים לאמן את ויאריאל (אותה ליברפול הדיחה בחצי גמר הליגה האירופית, בדרך להפסד לסביליה באותו גמר ב-2016), ההפתעה הגדולה של העונה.
קלופ זוכר היטב את הגמר ההוא. הוא יודע שאסור לזלזל ביריבה הצנועה ובטח שלא במאמן שלה, המתמחה במשחקי נוק אאוט. הוא הרי זכה בליגה האירופית ארבע פעמים.
"הצוללת הצהובה" תגיע לצמד המשחקים מול ליברפול ללא שום רגשי נחיתות, אחרי שהדיחה את יובנטוס ובאיירן מינכן בשני הסיבובים הקודמים, וכשאין לה מה להפסיד. כל הלחץ יהיה על ליברפול.
רק שמאז 2016 קלופ שידרג את ליברפול באופן דרמטי. מאז היא זכתה בליגת האלופות ובאליפות אנגליה, והמטרה ברורה: להגיע לפריז ולהניף את הגביע עם האוזניים הגדולות בפעם השביעית. ואם מישהו שיכול לקלקל לו את התכניות, זה אונאי אמרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו