זה כבר לא "רק עוד משחק"

שחקני ממפיס עם המאמן ביקרסטאף. כל הפסד נחשב // צילום: איי.פי // שחקני ממפיס עם המאמן ביקרסטאף. כל הפסד נחשב // צילום: איי.פי

1. איכות הקבוצות בצד המערבי של האן.בי.אי יצרה צפיפות סטייל רכבת ישראל במרוץ לפלייאוף. לא פחות מ־15 מתוך 16 קבוצות, מדנבר במקום הראשון ועד ניו אורלינס במקום ה־15, נלחמות להתברג בשמינייה הראשונה. הצפיפות הזו הרגה קלישאה ידועה שטענה כל השנים שאין להתרגש מהפסדי ליגה בעונה סדירה והתייחסה אליהם כ"רק עוד משחק".

אז חודש לפני תום מועד ההעברות, אין יותר רק עוד משחק, וכל קבוצה שתמצמץ או שתיכנס למומנטום שלילי יכולה להישאר על הרציף ולראות בעיניים דומעות את הרכבת עוזבת את התחנה.

ועל כן הלחץ מהסוג שהוביל לתקרית/תגרה בממפיס בין עומרי כספי לגארט טמפל, שלא ממש עזרה לצאת לדרך חדשה כי הגריזליס הפסידו שוב, הפעם לברוקלין 109:100. היה זה הפסד רביעי ברציפות ותשיעי ב־11 המשחקים האחרונים, ופתיחת העונה הטובה שלהם התפיידה לחלוטין. ממפיס החליטה לנער קצת אבק מהשמיכות, הקריבה חלק מהעתיד שלה לטובת ההווה, כשהביאה משיקגו (שעושה מכירת חיסול) את הגארד ג'סטין הולידיי (11.6 נקודות בממוצע) תמורת שני שחקני סוף רוטציה ושתי בחירות דראפט בסיבוב השני בשנתיים הקרובות. כספי, הפעם, ניצל. אבל ספק אם יצליח להינצל מעוד עונה נטולת פלייאוף.

2. רגעים של אחווה בספורט נובעים לרוב מהסכמה של היריבות על כמה הספורט גדול יותר מניצחון או הפסד. רגע כזה היה בליל שישי בבוסטון, עת דירק נוביצקי התארח ב־TD גארדן, כנראה בפעם האחרונה. נוביצקי היה צריך סל אחד בסך הכל, סל אחד(!), כדי לעבור את קובי בראיינט כשחקן האורח מהמחוז המערבי שקלע הכי הרבה נקודות נגד בוסטון באולם הזה. סוג של נתון סטטיסטי שולי לחלוטין שמשתלט על תודעת המשחק עם כל ניסיון זריקה כושל.

דירק נוביצקי. השאיר את כולם נטולי קתרזיס // צילום: אי.פי.איי

נוביצקי החטיא והחטיא, ובדקות שבהן המשחק הוכרע (114:93 לבוסטון) קיבל זריקות פנויות בלי שהגנת בוסטון מאתגרת אותו. הקהל הבוסטוני עודד אותו מתוך כבוד, אבל גם כדי לתקוע סיכה קטנה ביריב מלוס אנג'לס, וכמו ילד מהנוער שכולם מקווים שיקלע סל ראשון, חיכו לסל אחרון.

אבל נוביצקי, שהפך זריקות קשות בנפילה לאמנות, זרק 10 פעמים וקלע אפס פעמים, במשחק הראשון בקריירה שלו שבו שיחק מספר דקות דו־ספרתי בלי לקלוע, והשאיר את כולם נטולי קתרזיס.

מי שחיפש סמליות ברגע הזה, מצא אותה בהסכמה חוצת הגבולות על גדולתו של נוביצקי, על ההערכה שלה זכה ועל קריירה מופלאה. אבל גם על היותו ניצב במדרגה אחת מתחת לזו שעליה ניצבים האגדות הגדולות של המשחק, כמו קובי ברייאנט.