עוד לפני שנבחר בו ולו שחקן אחד, דראפט 2019 הוא כבר מיוחד. מצד אחד, יש בו שם שמרחף מעל כל יתר שחקני המחזור הזה, שברור שלא משנה איזו קבוצה היתה זוכה באפשרות בבחירה הראשונה - הוא היה נלקח ראשון. במילים אחרות: זה דראפט עם פרס אחד עצום, משהו שקורה מדי כמה שנים.
אבל מצד שני הוא "דראפט של שלושה שחקנים", שגם זה משהו שאנחנו שומעים מדי פעם מפי האנשים שמחזיקים בעבודה הקשה וכפוית הטובה של לנסות לנתח ולנבא מי מהילדים האלה ייתן קריירה היסטורית, גדולה, טובה, בינונית, נשכחת או קטסטרופלית.
"הפרס הגדול" הוא כמובן זאיון וויליאמסון. הפורוורד המפלצתי שסיים שנה מדהימה באוניברסיטת דיוק אחרי שהספיק להפוך סנסציית אינסטגרם, הוא בדיוק מסוג השחקנים שערב הדראפט נהוג לומר עליהם ש"אחד כזה מגיע אולי פעם בעשור".
וכשאומרים "אחד כזה", מתכוונים למישהו שכבר מגיל 17 ניבאו לו עתיד ורוד בליגה הטובה בעולם. ואז הוא מגיע ובאמת גם עושה את זה. וויליאמסון, שמושווה לשמות בלתי נשכחים כמו צ'ארלס בארקלי ובלייק גריפין, ייבחר ראשון על ידי ניו אורלינס. בימים האחרונים הפליקנס בעצמם היו בכותרות, אחרי שהעבירו בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס את "הפרס הגדול" הקודם - אנתוני דיוויס, שבו בחרו ראשון בדראפט 2012, בתמורה לחבילה עשירה של שחקנים צעירים ובחירות דראפט עתידיות (אחת מהן היא הבחירה הרביעית השנה). אל תופתעו אם הם יחזרו לפלייאוף כבר השנה.
וכשמדברים על "דראפט של שלושה שחקנים", הכוונה היא - לצד וויליאמסון - גם לג'ה מוראנט (אוניברסיטת מארי סטייט) ולאר.ג'יי בארט (חברו של וויליאמסון לדיוק).
ג'ה מוראנט. עתיד לקחת את המושכות ממייק קונלי בממפיס // צילום: איי.פי
מוראנט, פליימייקר יצירתי ואתלטי בטירוף בגובה 1.93 מ', גורם לאנשים להזכיר שמות כמו ראסל ווסטברוק, ג'ון וול ודונובן מיטשל וצפוי להיבחר על ידי ממפיס, שם הוא עתיד לקחת את המושכות ממייק קונלי.
בארט (2.03 מ'), סקורר כנף מלוטש, אמור להיות פרס הניחומים של ניו יורק. המועדון המוכה, שלפני הגרלת הלוטרי אוהדיו התנהגו כאילו הבחירה הראשונה - ועימה זאיון - כבר שלהם, יסתפקו בבחירה השלישית, ואם לא יעשו משהו בלתי צפוי, אמורים לבחור בבארט ולתת לו רישיון לזרוק לסל.
המשותף לשלושה האלה היא ההתייחסות אליהם כאל שחקנים עם "רצפה גבוהה". כלומר, בעוד מתנהל הדיון על כמה התקרה שלהם גבוהה וכמה מעולים הם "יכולים להיות", ההסכמה היא שכישלון - ממש לא יהיה כאן. וזה מה שמבדיל אותם מהשמות שאמורים להיבחר אחריהם.
אבל זה העניין היחיד שאפשר להיות בטוחים לגביו כשמדברים על דראפט האן.בי.אי: מה שהמומחים יודעים היום, מה שהאנשים חושבים הערב, זו ממש לא ערובה לשום דבר.
על כל לברון ג'יימס ובלייק גריפין שנבחרו ראשונים בדראפט, יש איזה אנתוני בנט. על כל קווין דוראנט (2) או ג'יימס הארדן (3), יש דריימונד גרין (35) וניקולה יוקיץ' (41) שנלקחו בסיבוב השני.
גמר המזרח השנה היה מאבק כביר בין יאניס אנטטוקומפו (15) לקוואי לנארד (15). גמר המערב הפגיש בין סטף קרי (7) ודמיאן לילארד (6). את הגמר הכריעו קייל לאורי (24), סרג' איבאקה (24), פסקאל סיאקם (27), דני גרין (46), מארק גאסול (48) ופרד ואן פליט (לא נבחר כלל).
בכל שנה אפשר למצוא כמה שחקנים שנבחרו בטופ 5 או 10, שמהר מאוד התברר כי הם בקושי ראויים לליגה, ולחלופין שחקני סיבוב שני שהופכים לאולסטארים. ובזה, לפחות, אפשר להיות בטוחים שדראפט 2019 לא יהיה מיוחד כלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו