נכנס להיסטוריה: ג'ימי באטלר ניפץ את הבועה

בגמר של 2019 גולדן סטייט סבלו מפציעות הרסניות של דוראנט ותומפסון. ב־2016 איגודאלה ובוגוט נפצעו להם, וגרין הורחק בצורה מעט מעוררת מחלוקת ממשחק מספר חמש. ב־2015 קליבלנד הגיעה לגמר בלי לאב ואיבדה את אירווינג במשחק הראשון. ב־2011 מיאמי סבלה מפציעת הראש של לברון (סתם, הוא פשוט נמס מנטלית).

במשחק 7 ב־2010 בוסטון היתה צריכה להסתדר בלי הסנטר הפותח שלה, קנדריק פרקינס, ולייקרס חגגה בריבאונד. ב־2009 ג'אמיר נלסון חזר מפציעה רק לגמר, ובקושי השפיע. כל הקבוצות הללו הפסידו בגמרים המדוברים.

אלה בערך חצי מסדרות הגמר בעשור וקצת האחרונים. עכשיו אפשר להוסיף לרשימה הזו גם את 2020, כשגם דראגיץ' וגם אדבאיו נפצעו במשחק הראשון ולא ראו דקה במשחקים 2 ו־3 (ולפחות במקרה של דראגיץ' זה יהיה נס אם יחזור וישפיע עוד בסדרה הזו).

וזה לפני שהזכרנו כל כך הרבה פציעות שקרו לפני הגמר וחרצו גורלות. באמת קשה לספור אותן, אבל נזכיר אחת די טרייה, זאת של כריס פול - שנפצע בסוף משחק מספר 5 של גמר המערב ב־2018, כשיוסטון ביתרון 2:3 על גולדן סטייט, מרחק פסיעה מלהדיח את האלופה, שבעצמה בסוף ניצחה ב־7 משחקים והמשיכה לגמר (ולאליפות).

פציעות שמשביתות שמחות

זו המציאות באן.בי.אי. כן בועה, לא בועה, פציעות הן חלק בלתי נפרד מהמאבק על התואר, והרבה מאוד פעמים שחקנים מרכזיים נפצעים בתזמון גרוע במיוחד במה שנותן יתרון ליריבות שלהם. ככה זה.

ועדיין, קשה שלא להתבאס מאוד ממה שקורה בינתיים בגמר הזה, מאחר שזה לא שחקן אחד חשוב שנפצע אלא שניים, וזה קרה כבר במשחק הראשון בסדרה. ואלה לא פציעות קלות, כאמור - אחד מהם כנראה גמר את העונה.

אלה גם לא סתם שחקנים - באם ודראגיץ' הם שניים משלושת השחקנים הכי טובים וחשובים של מיאמי בפלייאוף הזה.

כמו כן, מי שספגה את הפציעות היא האנדרדוג, וזה משבית שמחות במיוחד. זה דבר אחד כשיש פייבוריטית ברורה בגמר וכולם מצפים לאיזה קרב הרואי מהצד השני, וזה דבר אחר כשהרוח של מי שאמור לתת פייט יוצאת מהמפרשים ככה, בבת אחת, בצורה כזו לא נעימה.

באטלר מסמן לדיויס מי הבוס. גם בהגנה וגם בהתקפה // צילום: אי-פי

אבל אז הגיע משחק מספר 3 בגמר האן.בי.אי והוכיח לנו בפעם ה...מיליארד? שמה שאנחנו האוהדים חשים וחושבים הוא רק לעיתים, איכשהו דומה למה שבסופו של דבר קורה על המגרש.

כי בזמן שאנחנו מדברים על אכזבה ועל רוח שיצאה מהמפרשים, במיאמי התאוששו ממחצית ראשונה חלשה במשחק 2, ניצחו את המחצית השנייה 56:60, ואז גם את כל ארבעת הרבעים במשחק השלישי, בדרך ל־104:115, שעושה את זה 160:175 למיאמי במשחק וחצי האחרונים. וזה בלי דראגיץ'. ובלי באם. ומול לברון. ודיוויס. ובלי יום מיוחד מהשלוש. ובלי ריבאונד התקפה בכלל. מלבד בעיית העבירות שהצליחו להכניס את דיוויס אליה, מיאמי לא קיבלה שום הנחה בדרך לצמצום הסדרה ל־2:1. לברון ודיוויס קלעו באחוזים טובים, לייקר תורן (מרקיף מוריס) תפר שלשות בלי הכרה (5 מ־11), ואפילו מהקו הלייקרס שוב זרקו יותר.

כבר לא צריך כוכבית

מה שכן קרה, אתם כבר יודעים. ג'ימי באטלר התפוצץ באחת מהופעות הגמר הגדולות אי פעם. השחקן השלישי אי פעם עם טריפל דאבל של 40 נקודות בגמר, מצטרף ללברון ג'יימס ולג'רי ווסט האגדיים.

לברון מנסה לעבור את באטלר. התפוצצות בבועה // צילום: אי-פי

אבל כל כמה שפרפור הגסיסה הזה באמת היה מרשים, אם יש יקום מקביל שבו באם ודראגיץ' לא נפצעים, ואנחנו אולי לא מקבלים את התצוגה הזו של באטלר אבל כן רואים סדרה תחרותית יותר, אני לוקח את התרחיש הזה בעשר מעשר פעמים. אבל אי אפשר לבחור את הדברים האלה. וכן, אפשר וצריך כבר לצפות שפציעות יעזרו להכריע את אלופת האן.בי.אי כמעט בכל שנה שנייה. זה קורה כל כך הרבה, שאפילו כבר לא צריך כוכבית. את זה שומרים לנסיבות יותר מיוחדות. מכירים כאלה?

ועוד דבר אחד: פעם היה יוצא בישראל ספר סיכום עונת האן.בי.אי בכל שנה. לכבוד שנת 2020 המטורפת, הבלוגר שגיא רפאל, מייסד "הכדור הכתום" ומחבר הספר "ספלאש", מציע לכם לתמוך בהוצאת ספר סיכום שנה מיוחד. הוא אסף שלל כותבים אורחים, לרבות ירון טלפז, ערן סורוקה וכותב שורות אלה, ואתם יכולים לתמוך בפרויקט ולרכוש ספר באתר מימון ההמונים הדסטארט, בקישור הזה:https://headstart.co.il/project/59890

הפרויקט עומד להגיע לסיומו, וכל תמיכה בספרות מקור ספורטיבית היא מבורכת. נתראה באירוע ההשקה?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות