להשוות בין ג'יילן ברונסון לבין ויקטור ומבניאמה זה באמת הכי תפוחים לתפוזים שיש. דבר ראשון, רבע מבט חטוף כבר מגלה למה: כמעט 40 סנטימטר הבדל. בלי לבדוק מותר להניח שמדובר בפרנצ'ייז פליירז הכי גבוה והכי נמוך שהובילו קבוצות בפלייאוף הזה. הראשון - פנומן התקפי, השני - שחקן הגנה של פעם בדור. אולי יותר. בקיצור, הבדלים לא חסר.
אבל למרות העובדה שלכאורה קל למצוא את השוני ביניהם, מבט טיפה פחות שטחי מגלה לא מעט קווי דמיון. חלקם משמעותיים אולי יותר אפילו מהפערים הפיזיים המדהימים. אז כדי להיות קצת פחות שטחיים, בואו ננסה לעשות את זה מסודר. ולא יודע מאיפה בא לי הרעיון הזה, אבל נערוך את ההשוואה ב"הטוב מ־7", ונראה מה נקבל בסוף.
השורשים
ג'יילן הוא הבן של ריק, ששיחק תשע עונות ב־NBA. גדל בתוך חדרי הלבשה של הליגה וראה מקרוב קריירת NBA מגיל אפס. אמא שלו שיחקה כדורעף בקולג'. אצל ויקטור גם האמא (כדורסלנית נבחרת צרפת לשעבר) וגם האבא (אתלטיקה) עסקו בספורט מקצועני. שניהם הרימו כדורסל בגיל צעיר מאוד, ומגיל חד־ספרתי התחילו לתת עבודה מתוך חזון ברור להפוך למקצוענים.
הכרעה: אמנם מדינות שונות וכו', אבל בסך הכל יותר דומה מאשר שונה. 0:1 לדמיון.
הדרך לכוכבות
עם כל זה שבא מבית של כדורסל, שהיה כוכב תיכונים ושעשה קריירת קולג' גדולה - ברונסון נבחר רק בסיבוב השני בדראפט ואת מרבית שלוש העונות הראשונות שלו העביר בתור שחקן ספסל בדאלאס מאבריקס. לעומתו, וומבי, שכבר בגיל 15 שיחק בליגה הצרפתית, שאת השם שלו הכיר כל חובב כדורסל שנה־שנתיים לפני שבכלל נכנס לדראפט, ושגרם לחצי ליגה לעשות טנקינג בשביל לבחור בו ראשון בדראפט - הוא סיפור אחר לגמרי מהבחינה הזו.
הכרעה: השוני גדול כמעט כמו ההבדל בגובה. 1:1.
הדרך למועדון
מצד אחד, ברונסון הוא החתמה בשוק החופשי (משא ומתן), בעוד וומבי הוא בחירה ראשונה בדראפט (מזל בלוטרי). מצד שני, בשני המקרים ההגעה של הכוכב לקבוצה הייתה נקודת השיא של תהליך מדוקדק שכלל סדרה ארוכה של החלטות וצעדים על פני כמה עונות.
רק כדי להגיע לרגע הזה, ולהחתים את איש המטרה שלהם, הספרס עשו חושבים וחישובים, הבינו שהתזמון מסתדר, שכנעו את גרג פופוביץ' להתחיל ב"בנייה מחדש", העבירו את דז'ונטה מארי, עשו טנקינג, ובסוף עם קצת מזל אכן זכו בבחירה הראשונה בדראפט בדיוק בשנה שבה ויקטור הגיע.
הניקס מצדם החתימו את אבא של ג'יילן, את אבא של הסוכן שלו, ואפילו באו למשחק של דאלאס כדי "להפגין נוכחות" לפני השוק החופשי. אז פינו מקום בתקרה והנחיתו את האיש שלהם. במובן הזה שני הכוכבים הגדולים הם תוצאה של ארגון שעבד כדי להביא בדיוק אותם.
הכרעה: הדמיון עולה ל־1:2.
מה הוא מביא למגרש
כאן כנראה נמצא הפער הגדול ביותר. ברונסון הוא מנוע התקפי. חי בפיק אנד רול, בקבלת החלטות, בקליעה מחצי מרחק וברגעי קלאץ'. וומבי, לעומתו, הוא קודם כל כוח הגנתי שמשנה את כל מה שהיריבה רוצה לעשות ליד הטבעת (שגם מסוגל לתפור 5 שלשות מגובה 224 ס"מ, תודה). ברונסון שולט בקצב, וומבניאמה שולט במרחב. אחד יוצר יתרון בכל פוזשן, השני מבטל יתרון כמעט בכל פוזשן.
הכרעה: בעיקר שוני גדול, 2:2.
סגנון מנהיגות
הנה תיאור: החצנת רגשות על הפרקט, מתן הוראות בפסק הזמן, תמיכה ווקאלית ומורלית בחברים לקבוצה, והרים של הומור, כנות, אינטלקט ואינטליגנציה במסיבות עיתונאים... על מי מהם אני מדבר? בדיוק.
הכרעה: הדמיון מוביל 2:3.
הפוטנציאל
כאן שוב אי אפשר להתעלם מהפער. ברונסון כבר מימש הרבה מעבר למה שרוב האנשים חשבו שיהיה כשנבחר בסיבוב השני. וומבניאמה עדיין נמצא בשלב שבו אף אחד לא באמת יודע איפה התקרה שלו. בעוד ג'יילן מייצג את המקסימום שאפשר להוציא מכישרון גדול באמצעות עבודה והתפתחות, וומבניאמה עדיין מייצג את האפשרות שעוד לא התגשמה.
הכרעה: השוני משווה ל־3:3.
מסביב למשחק
באופן מפתיע, דווקא כאן הדמיון בולט. שניהם הגיעו לליגה עם בגרות חריגה לגילם. שניהם רגילים לתשומת לב תקשורתית מגיל צעיר, שניהם מאז ומעולם מדברים כמו ותיקים ושניהם משדרים יציבות וקור רוח שקשה למצוא גם אצל שחקנים מבוגרים מהם. אם יש משהו שמחבר בין ברונסון בן ה־29 לוומבניאמה בן ה־22, זה התחושה שכבר שנים הם מתנהלים כמו הפנים של ארגון מקצועני.
הכרעה: דמיון לוקח בגיים סבן. הפתעה, לפי סוכנויות ההימורים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

