דני אבדיה ופורטלנד טרייל בלייזרס יתארחו הלילה (בין שלישי לרביעי, 5:00) אצל פיניקס סאנס למפגש שיקבע מי תעפיל לפלייאוף ה-NBA מהמקום השביעי במערב. עבור אבדיה זו תהיה הזדמנות להופיע בפלייאוף לראשונה בקריירה, אך אם יפסיד, הוא והבלייזרס יארחו בין שישי לשבת לקרב על הכרטיס האחרון את המנצחת בין לוס אנג'לס קליפרס לגולדן סטייט ווריורס.
לקראת המשחק, אבדיה חבר לשחקני פורטלנד טומאני קמארה ודונובן קלינגן לראיון משולש בפודקאסט "The Old Man & the Three". שם, הוא סיפר על תחילת הדרך במכבי תל אביב, תהליך הדראפט, המעבר לפורטלנד והקשיים בימיו הראשונים בקבוצתו הנוכחית.
"בגיל 14 הגעתי למכבי והכול נהיה רציני יותר. זה המועדון הכי גדול בארץ, ראו בי פוטנציאל ודחפו אותי קדימה, גם אם זה אומר לשחק מול שחקנים מבוגרים ממני", סיפר אבדיה, "זה היה אתגר מנטלי לא פשוט. אתה מתמודד עם קשיחות יומיומית ולומד לשרוד".
הוא גם נזכר בקשר הקרוב שנרקם עם אמארה סטודמאייר, למרות פער הגילאים שעמד על 18 שנים: "היינו ממש קרובים, בילינו הרבה יחד, הראיתי לו את ישראל והוא פתח לי צוהר לעולם ה-NBA".
אבדיה הודה כי הוא "שנא להתאמן", שתהה "אם זה בכלל שווה את זה", וסיפר מתי חלה התפנית: "כשהליגה נעצרה בקורונה נכנסתי למוד אחר - חדר כושר בלבד, בלי כדור, רק להתחזק. היו גם רגעים שתהיתי אם זה שווה את כל הקושי, אבל זה חלק מהתהליך שעיצב אותי".
"שלחו אותי לשיקגו, חשבתי על ניו יורק"
בהמשך התייחס לליל הדראפט, שם נבחר במקום התשיעי על ידי וושינגטון וויזארדס: "לא שיחקתי במכללות ולא היה עליי הרבה מידע, וגם הייתי קצת בין עמדות. רוב התחזיות שלחו אותי לשיקגו בולס בבחירה הרביעית, ואז הם בחרו בפטריק וויליאמס וזה טרף את הקלפים. כבר חשבתי על ניו יורק ניקס - להיות יהודי שם זה משהו מיוחד - אבל הם הלכו על אובי טופין במקום השמיני. בסוף הגעתי לוושינגטון במקום התשיעי, ואולי זה גם היה לטובה, פחות הסחות דעת מסביב".
על עונת הרוקי בוויזארדס אמר: "זו הייתה חוויה מורכבת. הקורונה יצרה ריחוק, כמעט לא היו אינטראקציות וזה האט את ההתפתחות שלי. מבחינה מקצועית תרמתי בעיקר בהגנה, שמרתי על השחקנים הבולטים של היריבות, אבל בהתקפה הייתי מוגבל - עמדתי בפינה הרבה".
הראפר שהתבלבל בשמו של דני אבדיה // Joe Budden TV
האולסטאר הישראלי דיבר גם על השינוי הגדול שחל תוך כדי התקופה שלו בפורטלנד: "זה תפס אותי לא מוכן. בניתי לעצמי חיים טובים בוושינגטון, וברגע אחד הכול השתנה. המעבר למערב הרגיש כמו שוק, ובהתחלה גם על הפרקט הרגשתי כמו צל של עצמי".
לדבריו, שיחה עם המאמן צ'ונסי בילאפס סימנה את נקודת המפנה: "ניסיתי להבין מה מצפים ממני, וברגע שהתמקדתי בדברים הנכונים - להוריד ריבאונד ולצאת להתקפות מתפרצות - הכול התחיל להתחבר. הביטחון חזר, והתחלתי להרגיש הרבה יותר בנוח גם בקבוצה וגם בעיר".
