העונה של ברוקלין נטס הולכת כפי שמצופה ממנה. היא במקום ה-13 במזרח במאזן 53:17, השלישי ברעתו ב-NBA ורק שני משחקים מעל אינדיאנה פייסרס - הקבוצה היחידה שלא ניצחה מאז פגרת האולסטאר. הלילה (בין שישי לשבת) היא הפסידה 93:92 לניו יורק ניקס בדרבי ביתי. הכוכב של הלילה עבור הנטס היה ג'וש מינוט, שקלע 22 נקודות, והייתה לו בטן מלאה על האוהדים.
העצבים של הפורוורד הופנו בעיקר לסיטואציה שבה הקהל בברקליס סנטר מורכב ברובו מאוהדים של קבוצות יריבות, שמנצלים את המחירים הנמוכים ואת המיקום האטרקטיבי כדי לראות את קבוצתם מנצחת קבוצה שאין לה על מה לשחק העונה.
כשנשאל על הדרבי הניו יורקי הראשון שלו כשחקן הנטס ואמר: "מאז שהגעתי לכאן, כל משחק הוא משחק חוץ. הלילה הזה הוא כזה שפשוט הציק לכולם. הרצון של הארגון ושל השחקנים להראות שיש פה משהו שקורה. ים של צבע כחול, ים של כתום - בכל משחק שאנחנו משחקים, רואים המון אוהדים עם הצבעים של הקבוצה השנייה".
מינוט הגיע לברוקלין בטרייד מבוסטון סלטיקס, קבוצה ועיר עם קהילת אוהדים מבוססת וחזרה: "כשהייתי שם זה כל מה ששמעתי, אבל להיות כאן זה שונה. אין לי שום דבר מלבד כבוד לאוהדי ברוקלין האמיתיים, אני יודע שזה קשה שיש יותר אוהדים של היריבה בכל משחק. אני מרגיש שמה שיש לנו כאן זה לא בולשיט, יש לנו חתיכות. אז זה מה שאני חושב על ה"יריבות" הזו".
גם הקהל הישראלי חלק
בתחילת השבוע, במשחק בין ברוקלין נטס לפורטלנד טרייל בלייזרס, היה אפשר לשמוע את כמות האהדה לא לקבוצת החוץ, אלא לשחקן החוץ דני אבדיה. הקהל השתגע בכל מהלך שלו וחגג כל פעולה חיובית שביצע, וגם הוא הודה בסיום: "הרגשתי כמו בהיכל בתל אביב, זה היה אחד המשחקים הכיפיים ששיחקתי בהם".
את אותה אווירה אפשר למצוא בכל משחק של הנטס, גם השנה וגם בשנים שעברו. העובדה כי אין הגבלת קהל חוץ כמו באירופה מביאה יותר הכנסות מכרטיסים, אבל יוצרת סיטואציה בה ההשפעה של אולמות ביתיים קיימת רק כשמגיעים לפלייאוף.
זה לא קורה רק בנטס, אלא גם במשחקים גדולים יותר. במשחק בין לוס אנג'לס לייקרס לבוסטון סלטיקס שהתקיים בקריפטו.קום ארנה, היה אפשר להבחין במאות, אם לא אלפי, אוהדים עם חולצות ירוקות ביציעים. בתקופת השיא שלה, גולדן סטייט ווריורס הצליחה להפוך לקבוצה הראשונה שמכרה את כל הכרטיסים למשחקי הבית שלה - כשהרוב המכריע הלכו לאוהדי הקבוצה מאיזור מפרץ סן פרנסיסקו.
