שישה שחקנים בעלי אזרחות ישראלית שיחקו ב-79 עונות ב-NBA: עומרי כספי, גל מקל, טי ג'יי ליף, דני אבדיה, בן שרף ודני וולף. הם החזיקו כשנתיים בליגה הטובה בעולם, חלק בהצלחה גדולה יותר וחלק פחות, אבל את קשיי ההסתגלות כרוקיז היה אפשר לראות אצל כולם.
הלילה (בין שני לשלישי, 1:30) ייערך משחק היסטורי עם שלושה שחקנים ישראלים על הפרקט: ברוקלין נטס עם בן שרף ודני וולף בצד אחד, פורטלנד טרייל בלייזרס עם דני אבדיה בצד השני. האולם המארח הוא הברקליס סנטר בברוקלין, שאמור להיות מלא ביהודים וישראלים שיגיעו לצפות בשחקנים הטובים ביותר שלהם לראשונה על פרקט אחד.
הם גם מגיעים במעמד שונה. אבדיה, בעונתו השישית בליגה, הוא האולסטאר הישראלי הראשון, בזמן שהרוקיז וולף ושרף עברו דרך הג'י ליג והיו צריכים להרוויח את הדקות שלהם גם בקבוצה רעה וצעירה כמו הנטס. אבל האם הם סבלו מדברים שונים משאר הרוקיז הישראלים? לכבוד המאורע המרגש, יצאנו לבדוק.
עומרי כספי הציב סטנדרט
הרוקי הראשון היה עומרי כספי, שהגיע לסקרמנטו קינגס בבחירה ה-23 וסיפק עונה מרשימה, שגם זיכתה אותו במקום במשחק הכוכבים העולים באולסטאר 2010. הוא הציג יד יציבה לשלוש (36.9%), המספרים שלו היו יותר יציבים ולצד רוקי אחד שהשתלט על הקבוצה, טייריק אוואנס, לא היה עליו לחץ מיוחד.
קשה להשוות את הסיטואציה של ארבעת שחקני נבחרת ישראל הבוגרת בעבר ובהווה. כספי הגיע כשחקן צעיר ומבטיח ממכבי תל אביב לקבוצה רעה בה לא שמו עליו יותר מדי לחץ. מקל הגיע כשחקן מוכח אחרי זכייה באליפות עם מכבי חיפה ולא בגיל 19-21 כמו השאר. אבדיה סומן ככוכב מתחילת דרכו והוביל את מכבי תל אביב בתקופת הקורונה ושרף עבר גם בחו"ל לפני המעבר ל-NBA.
עד כה, כספי הוא הרוקי הישראלי הטוב ביותר. גם המספרים בטבלה שכאן מוכיחים זאת, גם אם משווים את כמות המשחקים. בנוסף, הם מראים את הקושי שיש לרוקיז שהגיעו עשור אחרי כספי - הם הגיעו לליגה יותר מהירה ודינמית, יותר אתלטית, שמשחקת כדורסל בסגנון אחר והם צריכים לבצע את ההתאמות.
התסכול של אבדיה
עונת הרוקי של דני אבדיה הייתה ייחודית. מבין אלו שנבחרו בדראפט, הוא היחיד שהגיע לקבוצה בעלת שאיפות להגיע לפלייאוף - דבר שאכן קרה, אבל בלעדיו לאחר שנפצע. הוא שיחק 54 משחקים, אותה כמות שוולף ישחק הלילה, וחווה את הקושי של המעבר מכוכב - דבר שהיה לאורך כל הקריירה - לשחקן שעומד בפינה ומחכה לזריקה.
ב-11.1% ממשחקיו בעונת הרוקי הוא סיים עם 0 נקודות - דבר שנשמע תלוש לחלוטין עבור שחקן שפתח בחצי מהם בחמישייה בכדורסל של היום. כשכל הלחץ - גם מצד וושינגטון וויזארדס וגם מצד המדינה - היה עליו, והשאיפה לנצח הייתה גבוהה לאור הסגל שנבנה שם, הפך את החוויה הראשונית שלו ללא פשוטה בכלל.
בן שרף או גל מקל?
גל מקל הגיע ל-NBA בגיל 25 והטיקט שקיבל היה הניסיון האירופי. הוא התחרה על עמדת הגארד עם רוקי צעיר, שיין לארקין, שהיה סקורר הרבה יותר טוב, ולפניהם שיחק חוסה קלדרון - השחקן עם אחוז העונשין הטוב בתולדות הליגה.
את התחרות בעמדת הגארד אפשר למצוא גם בברוקלין עם שרף, נולאן טראורה ויגור דיומין. בזמן שהאחרון הגיע כשם הגדול, השניים האחרים באו מאירופה כפוטנציאלים ומחזיקים בכלים שונים. מקל שיחק 31 משחקים במאבס התחרותית, אותה כמות של שרף בנטס מהתחתית, ושם הרבה יותר פשוט לקבל הזדמנות ולהתפתח - גם כשחקן צעיר וגם בלי לחץ מיותר.
מקל הספיק לשחק 4 משחקים בטקסס לג'נדס - גם כמות לא רציונלית לשחקן בוגרים בן 25, פרובנציאלית - אולי אפילו קצת מעליב. שרף קיבל 21 משחקים, בהם הראה שיפור ועבד על הדברים שביקשו ממנו בנטס - הגנתית והתקפית. 5.5 נקודות ב-31 משחקים, בפרופורציות הנכונות, לא רחוק ממה שאבדיה עשה בזמנו בוויזארדס.
וולף כמשל לליף
טי ג'יי ליף, שהעביר 4 עונות נשכחות ב-NBA, נבחר במקום ה-17 על ידי אינדיאנה פייסרס אחרי שהיה אחד הכוכבים של UCLA במכללות לצידו של לונזו בול. הוא לא הצליח להשתלב ולהתפתח עם 8.7 דקות בממוצע ב-53 משחקים (שוב, כמות זהה לוולף ולאבדיה בשלב הזה של העונה), וקלע 2.9 נקודות בממוצע - רק שלוש פעמים בדו ספרתי. כמחליף של דומנטאס סאבוניס, זה בעייתי להשיג דקות משמעותיות לאורך זמן.
וולף הגיע מהמכללות גם כמוצר לא מוגמר וגם ככוכב של מכללה טובה בביג 10 (מישיגן) ונבחר מחוץ ללוטרי, אבל הסיטואציה שלו הרבה יותר נוחה. קבוצה חסרת שאיפות, השחקן שנמצא בחמישייה לא עתיד להיות מאריות הליגה (נואה קלאוני/מייקל פורטר ג'וניור) והביטחון בקבוצה הצעירה הוביל אותו להיות יותר יציב.
השורה התחתונה
בניגוד למה שאולי ציפינו או התרגלנו, עונות הרוקיז של הישראלים בנטס עומדות במבחן הציפיות גם ביחס לשחקנים אחרים. לא חסרים דוגמאות לשחקנים שהיו בג'י ליג, או לחילופין נתנו מספרים חלשים בעונות הרוקי והסופמור, ולאחר מכן התפוצצו והפכו לכוכבים.
וולף ושרף צריכים לקחת את המקרה של דני אבדיה ושל עומרי כספי כמודלים לקריירה העתידית שלהם ב-NBA. לאבדיה לקח יותר משנתיים כדי להראות ניצוצות התקפיים, כספי יובש על הספסל בקליבלנד קאבלירס החלשה רק כדי להפוך לשחקן רוטציה בסקרמנטו, יוסטון, ממפיס, מינסוטה, גולדן סטייט ואולי גם בניו אורלינס לצד דמרקוס קאזינס ואנתוני דייויס.
עונות הרוקי בדרך כלל לא מעידות על העתיד, במיוחד עבור הישראלים ושחקנים שצריכים את הזמן להתרגל לסגנון חיים שונה לחלוטין ממה שהכירו. היכולת הטובה עוד תגיע, ובינתיים נאחל להופעה גדולה של אבדיה, וולף ושרף הלילה על הפרקט. ובואו לא נשכח שבעוד שבוע הם ייפגשו שוב בפורטלנד.
