כשווילט צ'מברליין קלע 100 נקודות במרץ 1962 זה התקבל בצורה הגיונית - לסקורר הטוב בליגה, שקלע ממוצע של 50.4 נקודות למשחק באותה עונה, היה יום טוב מהרגיל, שאפילו לא שודר בטלוויזיה.
הוא זרק 63 זריקות מהשדה, כולן כנראה מהצבע, וקלע 36 מתוכן. על הדרך הוא הוסיף 28/32 מהקו והגיע למספר הגדול והנוח. במשך שנים היחיד שהתקרב היה קובי בראיינט, עם 81 כאלה מול טורונטו ב-2006, בעיצומה של עונה שכולה הייתה בסימן הקליעה של אחד הסקוררים הגדולים בתולדות הליגה. אבל הלילה (בין שלישי לרביעי), קיבלנו חריגה סטטיסטית שיהיה קשה מאוד להסביר אותה בעתיד.
אחד מפרשני ה-NBA המוכרים, ביל סימונס, צייץ בחשבון ה-X שלו, שאם היו עושים דראפט של שחקני ליגה נוכחיים שמסוגלים לעקוף את קובי - כי על ווילט לא חושבים בכלל, באם אדבאיו לא היה נבחר בין 50 הראשונים.
הכל היה מונח בפני אירוע היסטורי
אדבאיו הוא אולסטאר, אבל לא סופרסטאר. יש לו טיקט הגנתי של שומר טוב ושחקן התקפה טוב, אבל לא היסטורי. הוא קלע 92 נקודות במצטבר בארבעת המשחקים הראשונים של חודש מרץ - לא קרוב לחלוקת הדונצ'יצ'ים של הליגה.
על הפרקט, הכול היה מונח בפני אירוע היסטורי. כל השחקנים הבולטים של מיאמי היט קיבלו מנוחה (נורמן פאוול, אנדרו וויגינס, טיילר הירו), גם המחליף שלו לא שיחק (קלאל וור). מנגד ניצבה וושינגטון וויזארדס, שהפסיקה לשחק הגנה ב-2022, ובאם שיחק את המשחק שלו - פשוט כל זריקה נכנסה.
את הרבע הראשון הוא סיים עם 31 נקודות, בדיוק אותה כמות שהייתה לווילט ברבע האחרון ב-62 - שכללו 5 שלשות, 5 סלים בצבע ו-6/7 מהעונשין. התגלמות הסנטר המודרני.
מבט מהיר מאוד על הזריקות שקלע במשחק מראה שהוויזארדס פשוט לא שמרו עליו. העזרות הגיעו רק במחצית השנייה, אחרי שבאם הגיע למחוזות ה-55 נקודות, והוא עשה מה שרצה על המגרש כי לא היה מי שיעצור אותו.
אלכס סאר, הבחירה השנייה בדראפט 2024, שעשה לעצמו שם של שומר סביר ומעלה בליגה, נראה כמו אחד שמעדיף לשבת על החוף במיאמי מאשר לשחק הגנה. גם מחליפיו, טריסטן ווקצ'ביץ' ואנתוני גיל, נראו יותר בעלי מוטיבציה מלמנוע ממנו להגיע ל-80 מאשר למנוע ממנו להגיע ל-60.
מעבר לאותו רבע ראשון היסטורי, שאר הדקות של באם על המגרש התנהלו בצורה מאוד צ'מברליינית - סלים בצבע (בעיקר מחדירות פנויות לחלוטין במחצית השנייה) והגעה לקו העונשין. 24 מתוך 40 הנקודות שקלע ב-24 הדקות האחרונות היו מהקו (מתוך 29 ניסיונות), כחלק מערב של 36/43. באם הפך לראשון בהיסטוריה שזרק +40 פעמים מהשדה, +20 פעמים לשלוש ו-+40 פעמים מהקו. מופרע לחלוטין.
הדלת לשינוי נפתחה
עוד לפני שנגיע לשחקן שהוא, נתעסק טיפה בהיסטוריה. בלילה שבין חמישי לשישי צ'מברליין צפוי לרדת למקום השני בהיסטוריה בנתון שהיה שייך רק לו - כמות המשחקים הרצופים עם 20 נק' ומעלה.
מי שאמור לטפס מעליו הוא שיי גילג'ס-אלכסנדר, ה-MVP המכהן, שנבחר במקום ה-11 בדראפט, הועבר בטרייד בעונתו השנייה והיה חלק מקבוצה רעה במיוחד מבחינה היסטורית. הוא יעשה את זה עם קליעות מחצי מרחק, נשק שהלך לעולמו מהכדורסל המודרני, ומעמדת הרכז - אולי התגשמות החלום של ד"ר ג'יימס נייסמית'.
חריגה סטטיסטית עם משמעות גדולה
ההתפוצצות של באם מראה שהשיאים של ווילט, לפחות מבחינת הנקודות במשחקים בודדים, שבירים יותר ממה שחשבנו. אף אחד לא יזכור בעוד חמש שנים ששליש מהליגה הייתה בתהליכי טנקינג כבר בחודש פברואר, ואף אחד לא יראה את 150 הנקודות שההיט קלעו כמשהו מוזר.
זו תהיה חריגה סטטיסטית של שחקן שספק אם יוכל לחזור על זה שוב, אבל הוא פתח לראשונה את הדלת לשבירת השיא של ווילט בעידן המודרני. הרי זו הפעם הראשונה האמיתית ששחקן באמת ניסה לשבור שיא נקודות היסטורי בעידן הרשתות החברתיות.
כשלוקה דונצ'יץ' קלע 73 נקודות, הקבוצה שלו הייתה צריכה כל נקודה ונקודה. כך היה גם במקרה של קובי, או של דונובן מיטשל וה-71 שלו. אולי זה היה מגעיל, אבל רדיפה אחר כתיבת שמך בדפי ההיסטוריה של הליגה היא לא דבר שצריך להוקיע, אלא לחבק.
תנו לאיש החם לשחק
באותה עונה בה קובי קלע 81 מול טורונטו, הוא גם קלע 62 בשלושה רבעים מול דאלאס מאבריקס ולא שיחק דקה ברבע הרביעי. עשור מאוחר יותר, ב-2015, קליי תומפסון קלע 37 נקודות ברבע השלישי כולל 9/9 לשלוש - ולא עלה ברבע הרביעי. דבר דומה קרה לו גם בדצמבר 2016, כשקלע 60 נק' ב-29 דקות וצפה מהספסל ב-12 הדקות האחרונות. בשביל מה זה טוב? תנו לאיש החם לשחק.
עד לפני לברון ג'יימס האמנו ששיא הנקודות בקריירה של קארים עבדול ג'באר הוא בלתי שביר, והוא עקף אותו בלמעלה מ-5,000 כאלה. עד גילג'ס אלכסנדר לא חשבנו ששחקן יכול לקלוע +20 במשך כל כך הרבה משחקים רצופים, והנה הוא קרוב לקביעת רצף היסטורי חדש. ראסל ווסטברוק נירמל את הטריפל דאבל, סטפן קרי נירמל את הקליעה לשלוש וניקולה יוקיץ' הפך למלך האסיסטים של הליגה מעמדת הסנטר.
סקוט סקיילס, שקבע שיא NBA עם 30 אסיסטים במשחק ב-1990, היה שחקן של 6.5 אס' בממוצע בקריירה של עשור בלבד בליגה הטובה בעולם. כמוהו, גם אדבאיו לא קרוב להיות שחקן היסטורי ולא חלק מאותה רשימת שחקנים היסטוריים הרשומים בפסקה הקודמת, אבל הוא פרץ את הדרך לאולימפוס עבור כל שחקן והראה שלשאוף ולרדוף אחרי חלום, גם אם הוא לא נראה בהישג יד - זה משתלם.
