זה היה שבוע מכונן בכדורסל האירופי. ז'ליקו אוברדוביץ' ואטורה מסינה הם שני אייקונים שהובילו את הכדורסל האירופי במשך שנים, השבוע האיטלקי התפטר מאולימפיה מילאנו ויומיים אחריו הסרבי עשה זאת מפרטיזן בלגרד. מי שנחשבו למאמנים המובילים ברמה היסטורית במשך עשרות שנים החליטו לבדם שעד כאן וייתכן שזהו סוף עידן הטיטאנים בכדורסל האירופי. במילים אחרות שחיקה במעמד הוותיקים. הדור של הגדולים הופך פחות רלוונטי, הגדולים כבר פחות משפיעים. שינויי הזמן עושים את שלהם.
מסינה היה מאמן ענק, אבל אוברדוביץ' הוא הגדול מכולם. במשך יותר משלושה עשורים הוא נחשב למאמן הטוב באירופה במהלך קריירה מופלאה בה זכה בתשעה תארי יורוליג. אוברדוביץ' לא היה רק מאמן, הוא היה מושג. הדרת הכבוד שהייתה לו בכל מקום בו אימן היא דבר ששום מאמן לא זכה בו, כך היה גם באתונה לפני המשחק האחרון עם פנאתינייקוס.
כמה סמלי שמשחקו האחרון של אוברדוביץ' היה באואקה, מקום בו בילה 13 שנים וזכה בחמישה תארי יורוליג. ההתפרקות של פרטיזן במשחק הזה סימלה יותר מכל עובדה שלא יכולה לבוא ביחד עם המאסטר הסרבי - הוא הפסיק להשפיע. זה כנראה גם מה שהוביל אותו לסיים את דרכו במועדון הבית שלו, שבמו ידיו הביא ליורוליג והפך אותו למשתתף קבוע במפעל.
ז'ליקו הפסיק להשפיע
אין מצב שז'ליקו, בן ה-65, המאמן הכי משפיע בתולדות הכדורסל האירופי יפסיק להשפיע. המאמן קלט את זה וזה היה הסימן לומר שהוא מרים ידיים. פרטיזן של העונה ובעצם של השנים האחרונות כבר לא הייתה הקבוצה של אוברדוביץ'. משהו שם לא הלך בדרך שבה הלך המאמן במשך שנים. כסף לא היה חסר במועדון בניגוד לעבר, הייתה חסרה בו נשמה.
בניגוד למסינה שהתיישן והכדורסל שלו לא התאים לכדורסל הנוכחי, אצל אוברדוביץ' הסיפור אחר, אבל גם הוא קשור לשינויי הזמן. המאמן לא הצליח במודל החדש של פרטיזן בשנים האחרונות שהתבסס על שחקנים זרים. לא היה לו עוגן מקומי אחד. זכורה מסיבת העיתונאים שלו לפני מספר שבועות בה התלונן שהשחקנים נמצאים בטלפון שלהם לפני ואחרי משחקים. עם זה הוא לא הסתדר.
בהתחלה זה עוד עבד טוב כי היו לו זרים שגם מבחינה מקצועית וגם מבחינת החיבור למקום היו סוג של עוגנים, כמו מתיאס לסור וקווין פאנטר. אחרי שהם הלכו הפכה פרטיזן לקבוצה חסרת זהות, עם רכבת ארוכה של זרים שלא הותירו חותם. בנוסף לזה, אצל ז'ליקו תמיד הייתה המשכיות בקבוצות שלו. בעונות האחרונות, בכל קיץ פרטיזן החליפה את כל הקבוצה. כל המוטיבים שהובילו אותו בקריירה לא היו והמאמן הסרבי, מסתבר, לא בנוי לזה.
צריך לומר בבירור: כמו אצל מסינה התוצאות של אוברדוביץ' בעונות האחרונות לא טובות. לפני שלוש עונות הייתה פרטיזן כפסע מהפיינל פור ורק תקרית המכות המפורסמת שהפכה את סדרת הפלייאוף נגד ריאל מדריד מנעה ממנה להיות בין ארבע הגדולות. בשנתיים האחרונות הכל השתנה ופרטיזן הפכה לעוד קבוצה ביורוליג שלא עושה פלייאוף. גם אוברדוביץ' הגדול לא היה יכול להושיע.
קו פרשת המים
העונה, נמשכה המגמה ובשבוע שעבר הגיע ההפסד השביעי משמונת המשחקים האחרונים, דבר שהיה קו פרשת המים. אחריה הגיעה רעידת האדמה הגדולה כשהמאסטר הסרבי הלך הביתה בעונה החמישית שלו במועדון. זה הפתיע מאוד. הייתה הערכה שאוברדוביץ' יישאר במועדון כל עוד ירצה ויסיים בבית שלו את הקריירה. סימני הזמן השפיעו גם עליו.
כאן מגיע ההבדל הנוסף בין שני הענקים. מסינה הודיע במכתב הפרידה שהוא הרגיש שהוא "גורם מפלג", אצל ז'ליקו הסיפור אחר. ההנהלה מאחוריו ועוד יותר האוהדים מאחוריו. לכן הם ניסו להשאירו בכל הכוח. לבסוף הוא החליט שלא, והשבוע ההיסטורי בכדורסל האירופי העיד שתם עידן. אין כבר אייקונים. אם מי שסימלו את את הכדורסל האירופי במשך עשרות שנים עוזבים בעצמם, זה אומר שזה הזמן של הכדורסל האירופי לחילופי משמרות.
