יולי 2025, הנבחרת עם הרכז הטוב ביותר באליפות אירופה פוגשת את נבחרת איטליה, כזו שלא קולעת יותר מדי או משופעת בכוכבים גדולים (וכן בשמות ששזורים בהיסטוריית המדינה), אבל שומרת נהדר ומרגישה שיש בה את הכוח לעשות היסטוריה. את המשחק הזה האזורי ינצחו 80:89 אחרי ששבו מפיגור 19 ברבע השלישי והמשיכו כל הדרך לזכייה היסטורית בתואר. ב-MVP זכה פרנצ'סקו פרארי.
למי שלא הבין את הרמזים, אותה נבחרת עם הרכז הטוב ביותר באליפות אירופה היא נבחרת העתודה של ישראל עם עומר מאייר, שפגשה את החבורה האיטלקית הצנועה שלא נתנה פייט עד לאמצע הרבע השלישי, אבל אז משהו שם התעורר. ההגנה התחברה, השלשות נכנסו, הלב הכחול נכנס לפעולה והרגש התבטא על המגרש. בקיצור – מיסטיקה, מזל ושליטה במשחק מבלי להחזיק בכדור – דרך ההגנה.
זה היה הניצן הראשון בפתחו של קיץ מדהים עבור הכדורסל האיטלקי. הנוער, שייחשב בעשור הבא לדור הזהב החדש של הכדורסל בארץ המגף, סיים במקום השלישי את היורובאסקט עד גיל 18. הקדטים העפילו לאליפות העולם עד גיל 17 עם סל ניצחון אדיר של מרצ'יו מרצ'טי נגד צרפת וסיימו במקום הרביעי את אליפות אירופה עד גיל 16. בנשים, נבחרות איטליה הבוגרות והעתודה לקחו את מדליית הארד והנערות והקדטיות סיימו במקום השישי.
עכשיו תור הנבחרת הבוגרת, שהגיעה ללימסול וקיבלה בראש מהתקשורת האיטלקית על כך שלא הצליחה להכין תוכנית סדורה למפגש עם יאניס אנטטוקומפו, שקלע 31 נקודות ב-70% קלילים מהשדה במחזור הראשון של יורובאסקט 2025. אחרי המשחק הזה, גם כותב שורות אלו תהה האם שם בהם יותר מדי אמונה לפני כן.
אבל אמונה זה בדיוק מה שמוליך את איטליה של ג'אנמרקו פוצקו, האיש שנכנס לליבם של אוהדי הכדורסל. הוא לא מתנשא, אלא אותנטי. הוא לא מאמן של שיטה, אלא של שחקנים. הוא יקלל ויצרח, אבל בסוף יחבק וינשק. הוא יגיד שהדבר שניצח עבורו משחקים זה לא שינוי טקטי או התאמה מסוימת, אלא שיחה עם אכילה פולונארה, שחקן הסגל המורחב שחלה בשנית בסרטן, בחדר ההלבשה לפני העלייה לפרקט, כי בלעדיו הם יפסידו כך או כך.
אבל כנראה שאיטליה הבינה משהו שאחרות לא, וזה לשחק לפי האופי ולא לפי היופי. סימונה פונטקיו, שחקן ה-NBA היחיד בנבחרת, הוא גם הקלע המוביל שלה עם 15.6 נקודות למשחק. יחד איתו יש רק עוד שחקן אחד, מוחמט דיוף, שקולע בספרות כפולות. אז אם מה שעבד לנבחרות השונות עד כה זו ההגנה (למעט הנוער, בעלי כלים התקפיים חריגים), אז למה שזה לא יצליח גם ברמות הגבוהות?
66.6 נקודות סופגת הנבחרת האיטלקית – הכי מעט בממוצע בשלב הבתים. היא לא עושה זאת עם שומרי אחד על אחד גדולים, אלא עם ניקולו מלי, דנילו גלינארי וג'יאמפאולו ריצ'י בעמדות הפנים. תוסיפו אליהם את סאליו ניאנג בן ה-21 שישחק בעונה הקרובה בווירטוס בולוניה ביורוליג, ורכזים מנוסים כמו מרקו ספיסו ודריוס תומפסון לצידם של אלסנדרו פיולה ומתאו ספאניולו ותקבלו נבחרת לא נוצצת, אבל כזו שיודעת בדיוק את היתרונות והחסרונות שלה ואיתם היא תנסה לנצח.
זה לא שהיא לא יכולה לנצח גם דרך התקפה (39 נק' לפונטקיו מול בוסניה), אבל בלי האופי שלה, היא לא תהיה קיימת. את המשחק הרביעי והמכריע עבורה, נגד ספרד, היא פתחה עם 7:30 דקות ללא סל שדה. בו במקביל, היא שמרה את אלופת אירופה על 13 נקודות, הצליחה לבצע מהפך ברבע השני ולנצח את המשחק 63:67. היא סיימה שנייה, ספרד חזרה לארצה אחרי שהודחה.
בכדורגל, נבחרת איטליה של 2006 ספגה שני שערים בכל המונדיאל עד לזכייה בפנדלים מול צרפת. ב-2021, השוער ג'אנלואיג'י דונארומה נבחר למצטיין היורו בזכייה האיטלקית. בעבר הספורט הזה רדף אחרי סקוררים, היום הוא מייצא בלמים וקשרים ברמה הכי גבוהה שיש. בכדורסל הביקוש לכך פחות נפוץ, אבל זה מה שמביא אותה מתחת לרדאר בתוך הצד העמוס של הנוקאאוט עם גרמניה, צרפת, ועד אתמול גם סרביה.
אז האיטלקים יפגשו הערב (ראשון, 18:30) את הנבחרת עם הרכז הטוב ביותר באליפות אירופה, לוקה דונצ'יץ'. גם האזורי הבוגרים לא קולעים יותר מדי, לא משופעים בכוכבים גדולים (וכן בשמות ששזורים בהיסטוריית המדינה), אבל שומרים נהדר ומרגישים שיש בהם את הכוח לעשות היסטוריה. מלי וגלינארי הם ספורטאים היסטוריים, במיוחד בקנה המידה של היבשת הישנה, אז נותר להם לעשות רק דבר אחד – להביא מדליה הביתה לראשונה מזה 22 שנה.
