במקום בו כולם נכשלים, אקס מכבי תל אביב קיבל הזדמנות להחיות את הקריירה

אטורה מסינה מצא סוף סוף רכז. מאז עזיבת מלקולם דילייני וסרחיו רודריגס, מסינה מסתבך כל הזמן בעמדה הכי חשובה על הפרקט ולא מוצא את האיש שינהל עבורו את המשחק. זו אחת הסיבות המרכזיות לכישלונות החוזרים ונשנים שלאולימפיה מילאנו. אולי עכשיו, דווקא כשהשחקן בשלהי הקריירה שלו, מסינה מצא סוף סוף רכז.

עבורלורנזו בראוןזו הזדמנות אדירה, אבל כנראה האחרונה ברמות הגבוהות. השחקן עוד מעט בן 35 והוא אחרי שנתיים לא ממש טובות. לעונה האחרונה בפנאתינייקוס, שהייתה נפילה, צריך לצרף גם את העונה הקודמת, השנייה שלו במכבי תל אביב, שהייתה מאוד בינונית. מילאנו הוא מועדון היורוליג השישי בו ישחק ואפשר לומר ששתי עונות השיא שלו היו בקאזאן ובעונה הראשונה בצהוב של תל אביב.

מסינה מחפש רכז, בראון מחפש הזדמנות ושניהם מקווים שמפגש הרצונות יהיה מוצלח. אחרי עונה רעה של שחקן עולות בדרך כלל שתי שאלות. הראשונה היא האם הוא באמת שיחק רע, והשנייה היא האם הוא קיבל מספיק קרדיט. במקרה של בראון, סביר להניח שהאמת היא איפשהו באמצע.

האמריקני הוותיק הגיע לקבוצה שזכתה באליפות היורוליגב-2024 עם בעל בית ברור ודומיננטי כמו קוסטאס סלוקאס. המאמן ארגין עתמאן גם נתן אמון גדול בג׳ריאן גראנט בעמדת הרכז, למרות שזו לא עמדתו הטבעית. בעקבות כך, בראון נדחק הצידה וידוע לכל גם שבראון הוא לא שומר גדול ולא יקנה דקות דרך ההגנה.

נדמה שעתמאן נתן לו צ׳אנס מוגבל. בהמשך, כשבראון לא נכנס מספיק חזק לעניינים, הוא לא חיפש לדחוף אותו, אלא להפך - נראה היה שהוא איבד בו אמון. התוצאה הייתה שרכז העבר של מכבי לא היה פקטור ממשי בעונה של פנאתינייקוס. הוא קיבל 15 דקות במשחק בממוצע, כשברבעים האחרונים בדרך לא שיחק או שיחק מעט. הוא תרם רק 6.3 נקודות ורק 2.7 אסיסטים - הכי נמוך שלו מזה שנים.

אחרי הניסוי בירוק שלא צלח, הוא מגיע למועדון שלא מצליח להצליח ושהמאמן שלו לא היה נשאר בתפקיד אם לא היו קוראים לו אטורה מסינה. עונה חדשה, זמירות ישנות. מילאנו שוב הולכת בגדול עם סרת רכישות נוצצת שהמוטיב שלהן הוא שחקנים מנוסים.

למרות שניקולה מירוטיץ׳ עזב למונאקו, מילאנו תעמיד סגל עם המון איכות אחרי שצירפה מלבד בראון גם את ולאטקו צ'נצ'אר מדנבר נאגטס, דווין בוקר מבאיירן מינכן ואת הדובדבן שבקצפת - אלוף היורוליג מרקו גודוריץ'. הבעיה היא שזה קרה לא מעט בעבר והתוצאות היו על הפנים בלשון המעטה. הציפיות הגבוהות הן לא דבר זר למילאנו, אך המציאות לא תאמה אותן, במיוחד לא בשנתיים האחרונות בהן לא היגיעה אפילו לפלייאין.

הוא יחלק את עמדת הרכז עם ניקו מניון, קווין אליס ולאנדרו בולמארו, אבל הוא אמור להיות הרכז המוביל והדומיננטי. הוא יחזור למסור אסיסטים לג׳וש ניבו, איתו שיתף פעולה במכבי, ומביא איתו את כל הניסיון והרעב להוכיח שהוא עדיין בין הרכזים המובילים באירופה. מצד שני גם הוא יודע שזו הזדמנות שלא תחזור. כישלון נוסף, והיעד הבא שלו כנראה יהיה מחוץ ליורוליג.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות