הקהילה היהודית בניו יורק, השנייה בגודלה בעולם אחרי מטרופולין דן, התחזקה בעוד שני אנשים נוספים. בן שרף ודני וולף נבחרו במקומות 26 ו-27 בהתאמה על ידי ברוקלין נטס בדראפט ה-NBA, שהייתה על הנייר אחד היעדים היותר מתאימים עבור הרכז. אבל לפני שנדבר על התאמות, צריך לדבר על מי זו בכלל ברוקלין נטס.
הנטס, עם ג'ורדי פרננדס על הקווים, החלה את העונה שעברה עם מטרה מוצהרת לקבל את קופר פלאג בבחירה הראשונה בדראפט הזה, אבל הייתה בעיה אחת - הקבוצה הייתה טובה מדי וניצחה כמות משחקים נחמדה בחצי הראשון של העונה. עד מהרה הג'נרל מנג'ר שון מרקס החל לשלוח שחקנים בטריידים ולצבור נכסים וחוזים נגמרים על מנת למצוא את הנוסחה הטובה ביותר עבור קבוצה שנכנסת לבנייה מחדש, אבל הפעם באמת.
חמישה שחקנים בסך הכל מחזיקים בחוזה מובטח לעונה הבאה בנטס, אליהם יצטרפו עוד חמישה שחקנים שנבחרו כעת בדראפט 2025. שלושה שחקני רוטציה משמעותיים - קאם תומאס, דאיירון שארפ וזאייר וויליאמס, הופכים לשחקנים חופשיים מוגבלים וככל הנראה ימשיכו לצידם של ניק קלקסטון, קמרון ג'ונסון, נואה קלווני ודריק ווייטהד. על ארבעה שחקנים נוספים, שלא היו מאוד משמעותיים, יש לקבוצה אופציה להמשך התקשרות בחוזים נמוכים במיוחד.
הנטס היא גם קבוצת ה-NBA היחידה בה יש שני מנהלים ישראלים מן המניין. הראשונה היא פני אמודאי, שמשמשת כסגנית נשיא בחברת BSE Global, המחזיקה בין היתר במועדון, ואחראית על פיתוח וניהול כל מחלקות הילדים והנוער של קבוצות הגברים והנשים. השני הוא סם זוסמן, שמשמש כמנכ"ל הקבוצה.
אחרי שנים של ניסיון לבנות סביב המותג והשוק הגדול עם אחד הטריידים הרעים אי פעם (פול פירס וקווין גארנט ב-2013) והתפרקות מהירה של השילוש קווין דוראנט, קיירי אירווינג וג'יימס הארדן, הגיע שינוי כיוון משמעותי - הצערה, מעבר לבנייה סדורה וניסיון לקבל זהות. החלק הראשון והשני עבדו, עכשיו הרוקיז שנבחרו יהיו הראשונים להתחיל את החלק השלישי.
עודף רכזים
כיאה לסדר הבחירה, נתחיל את הניתוח שלנו עם שרף, שישחק הערב (חמישי) את משחקו האחרון באירופה עם המשחק המכריע על אליפות גרמניה בין אולם לבאיירן מינכן. הרכז הישראלי הוא הרכז הבינלאומי השלישי שברוקלין לקחה, אחרי יגור דמין הרוסי בבחירה השמינית ונולאן טראורה הצרפתי בבחירה ה-19. בנוסף, היא הוסיפה עוד גארד בבחירה ה-22 - דרייק פאוול, שבתחזיות ירד למחוזות המקום ה-40.
לנטס, נכון לעכשיו, אין באמת רכזים. דיאנג'לו ראסל יהפוך לשחקן חופשי, קיאון ג'ונסון הפך ללא רלוונטי וכעת הנטס יוכלו לבחור עם מי לרוץ לעבר העתיד, או עם מי להפסיד בעונות הבאות. האם הוא יכול להשתלב שם ואפילו לפתוח בחמישייה? כן. האם הוא יכול לשחק את רוב העונה הראשונה בג'י ליג? גם כן. כל האופציות על השולחן.
לכאורה, הוא נכנס לסיטואציה בעייתית, אבל שרף הראה שהוא מסוגל להתאים את עצמו לכל סיטואציה. הוא קלע 10.7 נקודות בעונתו היחידה בעירוני קריית אתא, בגיל 17, והיה אחד הגורמים להגעתה לחצי גמר הפלייאוף ומרחק 40 דקות מגמר היסטורי; העונה בגרמניה הוא קולע 11.6 נק' עם 4.1 אסיסטים ו-33% לשלוש והוביל את אולם לגמר הפלייאוף. גם בקבוצה צעירה שכזו, עם המון הזדמנויות ללמוד ויד יחסית חופשית, הוא יוכל להגיע למספרים הללו.
סגנון המשחק של הנטס צפוי להיות יותר אירופי מאשר קבוצות NBA אחרות. יותר מסירות, יותר תרגילים ופיק אנד רול, משחק קצת יותר איטי ומבוקר. בעונה שעברה, עם סגל פחות מוכשר, המספרים היו נמוכים מאוד (מקום 29 באחוזים מהשדה ו-25 באחוזים לשלוש) וזה צפוי להמשיך גם עכשיו, אבל לכל אחד מהגארדים שנבחרו יש אפסייד של שחקן רוטציה לגיטימי ב-NBA ומעלה.
זה מה שברוקלין צפויה לבחון בשרף. בסיטואציה הטובה ביותר, הוא יחלוק דקות משחק עם טראורה וישמש כמנהל משחק ברגעים מסוימים, במיוחד לאור הבעיות שהתעוררו אצל דמין בשלבי ההכרעה של עונת המכללות. הבגרות והניסיון של הישראלי עשויים להביא לו יותר כדורים מבקונטנדרית או בקבוצה עם שחקנים מבוגרים ממנו. אם ירשים באימונים ויתעלה כמו שהוא רגיל לעשות, המטרה שלו להפוך לשחקן לגיטימי ב-NBA תתגשם. את מבחן העין הראשון נראה בליגת הקיץ בלאס וגאס, החל מה-10 ביולי.
הזאב מצא בית
אחת ההשוואות שדני וולף קיבל בתקשורת האמריקנית היא לקלי אוליניק, פורוורד/סנטר לבן קנדי שהפעולה הכי מפורסמת שלו בקריירה הייתה לפצוע את קווין לאב בפלייאוף 2015. היתרון של אוליניק על פורוורדים כבדים אחרים הוא היכולת להוביל כדור, למסור פנימה מחוץ לקשת, לחתוך בזמן ולשחק עם הגב לסל.
בשנתיים הקודמות, אוליניק היה הסנטר המוביל של נבחרת קנדה, אותה אימן ג'ורדי פרננדס באליפות העולם ב-2023 (מקום שלישי) ובאולימפיאדת פריז (הדחה ברבע הגמר). היכולת של וולף לנהל התקפות לצד שחקנים זריזים עם IQ כדורסל גבוה עשויה לפתוח לו המון אפשרויות בשיטה של המאמן הספרדי, שנחשב לאחד הצעירים הבולטים והמבטיחים בכדורסל האמריקני.
הפריצה של וולף בנבחרת העתודה, זו שהכניסה אותו לתודעה הישראלית והאירופית, הייתה גם דרך מסירות פלאשיות לשחקן שחתך לצבע וגם דרך משחק הפנים שלו. את הפריצה לשוק האמריקני הוא עשה דרך משחק הפיק אנד רול שלו, דווקא כמוביל כדור (הטוב ביותר במחזור על פי ג'ונתן גבעוני), והיכולת שלו לזרוק ולקלוע לשלוש.
על פי סם וסני מ"האתלטיק", וולף ערך אימוני קליעה מרשימים במיוחד אצל מספר קבוצות בהן נבחן, וזה היתרון הגדול שלו. אין לברוקלין סנטר שיודע לרווח את המשחק, או שחקן בעמדה 4 למעט קאם ג'ונסון (שעשוי לעבור בטרייד במהלך העונה) שיכול לעשות את הדברים שוולף עושה. חמישייה עם שרף, וולף, דמין, ג'ונסון ופאוול יכולה להיות אחת המבלבלות עבור הגנות ב-NBA ופותחת אינספור אפשרויות התקפיות.
הציפיות הגבוהות מוולף היו מובנות, אבל הוא היה אחד השחקנים היותר מפלגים בדראפט. היו כאלה שמאוד אהבו את סט היכולות שלו, גם אם הגיל מבוגר (21), אבל היו כאלו שסלדו ממנו וראו בעיקר את החסרונות - יחס האסיסטים-איבודים והאחוזים לשלוש. מבחינת התאמה למאמן, אין ספק שוולף מצא בית טוב. הוא כבר הראה מסוגלות להתאים את עצמו לצרכי הקבוצה, אבל כשחקן נראה שהוא אולי המתאים ביותר אליו.
