נפתח בטפיחה עצמית על השכם: הצלחתי לנחש את הזוכה בשבע משמונה סדרות הסיבוב הראשון של פלייאוף ה-NBA. נפלתי באינדיאנה-מילווקי. לא זיהיתי נכון כמה אינדיאנה התחברה וכמה טוב היא מאומנת, ועד כמה היא עמוקה ומאוזנת. ולשאלתכם: כן, אני מהמר עליה לגמר המזרח עכשיו. על חשבון קליבלנד (שלה צפיתי הדחה גם מול מילווקי, אגב). כך או אחרת, ארבע סדרות נותרו לנו. והנה כמה מילים על כל אחת מהם, בתום משחק אחד בשלוש מהן, ושניים באחת.
מינסוטה- גולדן סטייט (1:0)
למרות ההפסד במשחק הראשון ולמרות ההגנה המעולה, לווריורס אין מאצ׳ אפ, בשום עמדה, בהגנה, מול הוולבס. דריימונד גרין משחק סנטר בווריורס, ומהספסל עולה קוון לוני שיש לו בטנק עשר דקות כדורסל במשחק. גג עשרים. מה הם חושבים לעשות מול רודי גובר, נאז ריד וג׳וליוס ראנדל אם חמישייה שכללה את סנגון וסטיבן אדאמס מיררה את חייהם?
ומי ישמור שם על אנט-מאן? סטף? פודז׳ימסקי? גארי פייטון (שהוא חורבן בהתקפה)? עם כל הכבוד לפלייאוף ג׳ימי ופלייאוף סטף (בהנחה שהוא יחזור עד למשחק השלישי), הסיכוי שהם יצליחו לחבר ארבעה משחקים מופלאים, ביחד מול ההגנה והעומק של הוולבס, נמוך מאד בעיניי. והסיכוי שהוולבס לא יתעשתו התקפית, גם נמוכה בעיניי מאד. למעשה, זו תהיה הפתעה אמיתית בעיניי אם הווריורס יעברו את הסדרה הזאת.
אוקלהומה סיטי – דנבר (1:0)
ברוכה הבאה לפלייאוף, אוקלהומה סיטי. וברוכה הבאה לעולמו של ניקולה יוקיץ׳, שהחליט בפלייאוף הזה לאמן את הקבוצה בפועל על המגרש, ולעשות טריפל-דאבל בכל משחק, להחזיר לחיים את ג׳מאל מארי ולהפוך את ארון גורדון לשחקן ברמה של אולסטאר. יוקיץ׳ לא ייתן לקבוצה שלו לחטוף ארבעה הפסדים מהירים. זה לא יקרה.
ועכשיו נצטרך לראות ממה בדיוק עשוי שיי גילגוס, מה יודע לעשות הסגל העמוק והטוב ביותר בליגה, אבל גם הצעיר ביותר, מול שועלי פלייאוף עם טבעת אליפות בעבר הלא רחוק בכלל. אם תנצח, היא תתחשל לקראת גמר המערב. אם תפסיד - תתחשל גם. מה שנקרא: מה שלא הורג-מחשל. ומה שהורג-מחשל את אלה שנשארו בחיים. הת׳אנדר יצליחו לעבור את המשוכה הזאת, אני מאמין. אבל אם הסדרה תגיע למשחק 7 אני לא מהמר נגד יוקיץ׳. כדאי מאד לת׳אנדר לגמור את זה בשש.
קליבלנד – אינדיאנה (2:0)
מלכת העונה הסדירה במזרח - החלש - מול הקבוצה הצעירה השנייה הכי עמוקה במזרח, הכי צעירה, ואולי זו שמשחקת את הכדורסל הכי חכם. אינדיאנה מסוגלת לייצר כח אש שיתמודד עם זה של קליבלנד, אבל מסוגלת גם לשבש לה מאד את המשחק בגלל חמישייה מאד מגוונת וגמישה. נמהרט הופך לאולסטאר בכל פלייאוף. גם מיילס טרנר. וגם, וזה חשוב במיוחד, טייריס האליברטון.
אם השלושה האלה, וסיאקאם, ממשיכים בחיבור ביניהם, קליבלנד תצטרך חיבור לא פחות טוב בין מיצ׳ל-מובלי וגארלנד. וכשירות לכל החמישיה, ומהר. ועצבים של ברזל. כי אינדיאנה קבוצה שלא חוטפת בראש, ושורטת בהגנה עד זוב דם. מבחן בגרות נוסף בפנינו? בהחלט. בואו נראה אם המבוגר האחראי, מיצ׳ל, מסוגל לסחוב קבוצה כל הדרך. אני לא חושב שהוא מסוגל. ואם זה התחיל 0:2 בבית, אז אינדיאנה בגמר המזרח.
בוסטון – ניו יורק (1:0)
קריסטפס פורזינגיס חזר לעשות קריסטפס פורזינגיס ונעלם לחדר הלבשה ״בגלל מחלה״ ברבע השני. סאם האוזר נקע את הקרסול וייעדר לפחות שבוע. ג׳יילן בראון איבד את הקפיץ והכח המתפרץ בגלל הברך הפצועה, ואחוזי השלשות של בוסטון, לאורך כל הפלייאוף עד כה, מחרידים, בטח עבור הקבוצה שסטטיסטית היא הטובה בהיסטוריה מהטווח הזה. ספסל אין (פריצ׳רד, שהפלייאוף קצת גדול עליו, ולוק קורנט, זה מה שיש למאזולה כרגע מהספסל.
וזה כלום ושום דבר בהתחשב באתגרים שבדרך), אחוזי השלשות רעים, ובטחון וסוואגר של אלופה - עדיין אין. הניקס, עם הסגל העמוק, והחמישייה המחוברת והרעבה, תמרר את חיי הסלטיקס. זה ברור. הסדרה הזו הולכת לשבעה משחקים. השביעי יהיה בבוסטון. שם הסלטיקס ימצאו דרך למצוא דרך לנצח. אבל הפתעה של הניקס לא תהיה באמת הפתעה גדולה. אם היה תיקו, זו סדרה של תיקו. מכיוון שאין - ניתן ללב הירוק שלי להמר על בוסטון.
