ב-2008, בוסטון סלטיקס ביצעה את המהפך הגדול ביותר בהיסטוריה של ה-NBA – העלתה את מספר הניצחונות שלה ב-42 והביאה אליפות ראשונה מאז 1986. הקבוצה לא נבנתה מהיסוד אלא דרך טריידים מוצלחים במיוחד, שחיברו בין פול פירס, קווין גארנט, ריי אלן, וכמה שחקני משנה – ביניהם יהלום צעיר בשם רז'ון רונדו.
אחת מנקודות החוזקה הבולטות של אותה קבוצה הייתה ההגנה העוצמתית שלה. המאמן אז היה דוק ריברס, ומאותה אליפות בודדת הוא בנה לעצמו קריירה מרשימה ברזומה – אך לא בהישגים.
מאז אותה זכייה, ריברס לא הצליח להעפיל מעבר לסיבוב השני בפלייאוף – והפעם האחרונה שזה קרה הייתה בשנת 2010, כשעוד אימן את הסלטיקס. אף על פי כן, הוא נחשב לאורך השנים לדמות מרכזית בליגה, וקיבל את המושכות גם בלוס אנג'לס קליפרס, פילדלפיה סבנטי סיקסרס, וכעת מילווקי באקס.
לאורך הדרך, הוא פירק קבוצות מהיסוד: הוא בזבז את שנות השיא של בלייק גריפין וכריס פול, פגע בפיתוח המשחק של בן סימונס (בשותפות עם השחקן עצמו), וכעת נראה שהקורבן הבא הוא יאניס אנטטקומפו – שעתידו במילווקי לוט בערפל.
לזכותו ייאמר כי קבוצותיו הגיעו לפלייאוף כמעט בכל שנה בין 2000 ל-2024, אך ברוב המוחלט של הפעמים – הודחו במהרה. חשוב לזכור שהבאקס החלו להיחלש עוד לפני הגעתו, ושהוא קיבל את יאניס בירידת יכולת, עם חיבור בעייתי לדמיאן לילארד שסבל מפציעות שונות. עם זאת, לאחר ההפסד לסלטיקס – שצפוי להוביל לבנייה מחדש של הקבוצה – נראה שריברס שוב ימצא את התחנה הבאה, ולא יישאר במקום שבו נדרשת עבודה ארוכת טווח.
כך, שוב חוזר הסיפור המוכר: ריברס מקבל קבוצה עם ציפיות לאליפות, מושך אותה מטה – ועובר הלאה. מדובר במאמן שלא מצליח להוביל קבוצות בזמני לחץ, וההצלחה הבודדת שלו נראית כיום יותר תוצאה של צירוף נסיבות – ופחות של גאונות אימונית. האם כל מאמן אחר היה זוכה עם אותה קבוצת סלטיקס? לא בטוח. האם ריברס היה הפקטור המרכזי בזכייה? בוודאות לא.
היכולת של ריברס לבצע התאמות תוך כדי תנועה כמעט לא קיימת, והקיבעונות שלו הביאו לקריסת קבוצותיו בזמן אמת, במיוחד מול הגנות פלייאוף. ב-NBA של היום, שבו יש סלחנות כלפי שחקני עבר ומאמנים עם רזומה עשיר, לא מופרך להניח שיקבל הזדמנות נוספת – אולי בקבוצה עם פוטנציאל לפריצה. אך כך או כך, אפשר לסמוך על כך שריברס ימצא את האשמים בתבוסת הבאקס – חוץ מאחד: הוא עצמו.
