בספורט המודרני, שהחל עם חידוש המשחקים האולימפיים באתונה ב־1896, מדי פעם הצליחו ישראלים ויהודים להפוך לבולטים ביותר בתחומם - אגנס קלטי בהתעמלות אמנותית, מארק ספיץ בשחייה, סנדי קופקס בבייסבול - שמות שעד היום נחשבים לאגדות שהיו באמת והתוו דרך בענף שלהם.
בכדורסל הסיפור קצת שונה. היהודי הכי משפיע על המשחק הוא ג'וליוס גולדמן, שהיה חלק בוועדת החוקים של הענף והציע בשנת 1936 לשנות את החוק, שלפיו יש כדור ביניים לאחר כל סל, מה שהפך את המשחק לדינמי ויותר נוח לצפייה. לאחר מכן נאמר על הצעתו שהיא החשובה ביותר בתולדות הכדורסל. בגזרת השחקנים נמצאים דולף שייס בגברים וסו בירד בנשים בראייה גלובלית, ומיקי ברקוביץ' בראייה יבשתית, אבל הכוח היהודי האמיתי נמצא דווקא באימון.
מאז רד אאורבך (המאמן האגדי של בוסטון סלטיקס בשנות ה־60), לארי בראון (המאמן היחיד שזכה גם באליפות ה־NBA וגם בטורניר המכללות) ואדי גוטליב (המאמן הראשון בתולדות הווריורס, שעל שמו נקרא תואר רוקי העונה ב־NBA עד לפני שנתיים), לא היו יותר מדי מאמנים יהודים שזכו להצלחה בכדורסל האמריקני. אנשים כמו דיוויד בלאט, שהגיע לגמר ה־NBA, הפכו נדירים בתקופה האחרונה בנוף הכדורסל של ארה"ב, אך בשנה האחרונה זה השתנה.
אל טורניר ה־NCAA שהחל שלשום הגיעו שלושה מאמנים יהודים עם הקבוצות הטובות ביותר בכדורסל המכללות - ג'ון שייר עם דיוק, טוד גולדן עם פלורידה וברוס פרל עם אובורן. שלושתם מדורגים ראשונים במחוזותיהם, הביסו את יריביהם בסיבוב הראשון ולפי התחזיות שפורסמו ערב פתיחת הטורניר, לשלושתם יש הסיכוי הגבוה ביותר לצאת עם הגביע ביד. אגב, גם בטורניר הנשים יש ליהדות נציגות מכובדת - לינדזי גוטליב, שהיתה עוזרת מאמן בקליבלנד קאבלירס בעבר, היא המאמנת של USC, שמדורגת ראשונה גם כן.
קשר הדוק לישראל
לשלושת המאמנים יש קשר הדוק לישראל. שייר, שנאלץ לשאת בבגרותו את התואר "מייקל ג'ורדן היהודי", שיחק במכבי תל אביב במשך תקופה קצרה ופחות מוצלחת, שקצת אחריה פרש וקיבל על עצמו תואר לא פחות מחייב, "היורש של מייק ששבסקי". גולדן הגיע לישראל במכביה ושיחק כשנתיים במכבי חיפה, ב־2010-2008. פרל, הוותיק שבחבורה, הוא תומך ישראל בולט, שאף הביא בקיץ 2022 את שחקניו לכמה משחקי אימון בארץ הקודש.
"זה נתון מדהים", אומר מאט אלקין, מנכ"ל איגוד המאמנים היהודים בארה"ב, שהוקם כדי לעזור ולפתוח דלתות עבור יהודים בכדורסל האמריקני מהגילים הצעירים ועד לקולג'ים. "יש 351 קבוצות בדיוויז'ן 1 במכללות, ומתוכן לכ־15 יש מאמנים יהודים, כך שזה מיוחד מאוד. עקבנו אחרי זה במהלך העונה, וזה הגיע לשלב שבו שלושתם דורגו זה אחר זה בפסגה. יש להם הזדמנות טובה לזכות בתואר".
בזמן ששייר "גדל" לתפקיד אחרי ששיחק ארבע שנים באוניברסיטת דיוק, הפך לעוזר המאמן הבכיר של ששבסקי ולאחר מכן למחליפו, פרל וגולדן החיו מחדש את הקבוצות שלהם. "מה שהם עשו מרשים מאוד", אומר אלקין, "שייר המשיך את המסורת הגדולה של דיוק והוא מאוד מוצלח בגיוס שחקנים.
"עד שפרל הגיע, אובורן היתה ידועה בעיקר בפוטבול, אבל הוא הפך את תוכנית הכדורסל של האוניברסיטה למעצמה. גולדן הוא מהצעירים בחבורה ורבים תהו למה פלורידה מביאה אותו, אבל בתוך זמן קצר הוא שיפר את הקבוצה עד כדי מועמדות לזכייה באליפות".
"בריחה מהמציאות"
אחרי שנים רבות שבהן רק מעטים בלטו, הכדורסל היהודי־ישראלי רואה ניצנים של פריחה. דני אבדיה הופך לשחקן מוביל ב־NBA, בן שרף ודני וולף צפויים להצטרף אליו בקרוב בליגה הטובה בעולם, ואחריהם עשויים להגיע שון אבייב ועמנואל שארפ. כל אלה, לצד מאמני המכללות, מביאים בשורה חדשה.
"ההצלחה שמאמנים אלו מביאים, גם ב־NBA ובקולג'ים, היא דבר מעולה לקהילה היהודית", מסכם אלקין, "עכשיו, כשיש זמנים קשים לישראל וליהודים ברחבי העולם, זה מאפשר לנו לברוח מהמציאות הזו ולתמוך במאמנים ובשחקנים יהודים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו