תקראו לי עוכר ישראל, תקראו לי אנטי ציוני, אבל אומר לכם את האמת, לא מעניין אותי הדיווחי דני אבדיה כל בוקר. וכן אני כותב את זה מייד אחרי משחק השיא של דני בקריירה שלו ב-NBA. הוא קלע 43 נק' ולקח 15 ריבאונדים, כל הכבוד, אתם יודעים מה עשתה הקבוצה שלו? הפסידה.
אני מאוד מחבב את דני, אל תתבלבלו, אהבתי אותו כשהוביל את הנבחרות הצעירות להישגים היסטוריים, אהבתי אותו כשהיה במכבי. אני אפילו מחבב את זופי אבא שלו הצבעוני, ותאמינו לי שהתרגשתי מאוד שיצא הסרטון שלו שר את התקווה עם האוהדים באטלנטה כשהוא עטוף בדגל ישראל, היו לי דמעות בעיניים.
אבל באמת שזה מוגזם כבר כל בוקר, כמו כל אוהד ספורט, עם הקפה של הבוקר לדפדף בין כותרות הספורט וכל בוקר כותרות ענק. דיווחים כמה דני קלע, כמה הוא מסר, כמה הוא שיחק, איזה פרשן במקומון של לואיזיאנה פירגן לו, ולמה המאמן הושיב אותו על הספסל בפתיחת הרבע השני. חלאס כבר, חפרתם.
זה מזכיר לי דיווחים משנות השמונים והתשעים על כדורגלנים ישראלים באירופה, בדרך כלל הם לא עשו יותר מדי, אז נהגו לבשר לנו שהם היו מעורבים בשער, הוא חילץ את הכדור שהתחיל את מהלך שהוביל לקרן.
כל השנים מחנכים אותנו כאוהדי ספורט שכדורסל זה ספורט קבוצתי, שהפרט לא מעניין. כל שחקן כדורסל או כדורגל על אוטומט בריאיון אחרי משחק מחויב על פי כללי האתיקה להגיד "זה לא חשוב כמה קלעתי/הבקעתי מה שחשוב שהקבוצה תנצח". אבל בישראל... כשזה מגיע לדני שלנו? אותנו לא מעניין בכלל מה עשתה הקבוצה שלו, ניצחה, הפסידה, יצאה תיקו, מה זה משנה? מה דני שלנו עשה? כמה הוא קלע? הכותרות תמיד מציינות מה עשה דני, ואז בכתבה למטה מזכירים בדרך אגב, אה כן הקבוצה שלו הפסידה... כרגיל.
אני מבין שה-NBA הוא כבר מזמן לא ספורט קבוצתי והפך לתחרות קליעה בין מכונות אתלטיות, וגם כל הליגה הזאת די מיותרת עד שלב הפלייאוף, אבל הסטוקריות שלנו אחרי דני אבדיה היא קצת מוזרה. נניח שהוא היה טניסאי, קופץ לגובה מתאגרף, ספורט יחידני שמייצג באמת את המדינה שלו, אני מבין את האובססיה, אבל צריך לזכור שהיום ה-NBA הוא תערובת של שחקנים מכל העולם, כולל מדינות שהן לא מעצמות כדורסל. רק בקבוצה של דני משחקים שחקנים מצרפת וניגריה.
אני מניח שרוב אוהדי הכדורסל בארה"ב לא יודעים מי זה אבדיה, כי בסוף בסוף, הוא עוד שחקן בקבוצה זניחה ולא מעניינת שרק מפסידה. אם הוא לא היה משחק שם מישהו מאתנו היה מתעניין מה עשתה הלילה וושינגטון וויזארדס? אפילו שימי ריגר לא.
ובואו... דני שלנו הוא לא הישראלי הראשון ב-NBA. הבנתי את ההתרגשות אצל עומרי כספי, הישראלי הראשון שהגשים את החלום, היה קצת גל מקל, וכמובן דייויד בלאט. בלאט אימן בגמר הפלייאוף. גמר הפלייאוף. כמאמן. דני לא מועמד להגיע לפלייאוף בחמש שנים הקרובות.
אז קצת פרופורציות ספורטיביות, אחלה דני, אבל צריך להגיד את האמת, הוא כדורסלן בינוני ב-NBA שמשחק בקבוצה גרועה, שכל הזמן מפסידה, וזהו. לא צריך כל בוקר לקום לדיווח בכותרות ראשיות, מה עשה הילד באמריקה, למה זה מעניין אותי? מה הוא יאיר נתניהו?
