כשדורון שפר העמיד את עצמו לדראפט 1996 אחרי שלוש עונות מזהירות בקונטיקט, המומחים חזו לו בחירה בשלהי הסיבוב הראשון או מוקדם בסיבוב השני. לשם שינוי הם צדקו - שפר הפך לישראלי הראשון שנבחר בדראפט, בחירה 36 (שביעית בסיבוב השני). על החגיגה העיבה העובדה שנבחר על ידי לוס אנג'לס קליפרס.
זו לא היתה קליפרס שאנחנו מכירים כיום - היחידה בליגה שכבר 12 עונות לא סיימה במאזן שלילי - זו היתה קבוצה שהגדירה מחדש את גבולות הכישלון. המשפט האלמותי "נזרקו פה מספיק לבנים כדי לבנות לנו אולם חדש" נאמר על מחנה האימון שלה באותו קיץ.
אז בקבוצה החליטו שרכז גבוה מדי, איטי מדי, לבן מדי, בן 24, לא מתאים להם. הם כנראה צדקו, ושפר חזר למכבי ת"א. אבל הבכייה לדורות מצידנו אז היתה שבבחירה 29 שיקגו בולס האגדית, במקום לבחור בשפר, הלכה על טראוויס נייט, חברו למכללה. חבל - שפר יכול היה מאוד להתאים לבולס ההיא, לדעת רבים הקבוצה הגדולה בהיסטוריה.
שחקן בוגר, שיכול לתרום מייד, לשחק בכמה עמדות, ובבולס המתוחכמת ההיא של התקפת המשולש היו יכולים גם ליהנות מהאינטליגנציה ומהקליעה שלו, וגם לחפות עליו בהגנה עם כמה מהשומרים הגדולים אי פעם. זה לא קרה, אנחנו היינו צריכים לחכות יותר מעשור עד שנראה ישראלי ב־NBA.
ובקפיצה 27 שנה קדימה מאותו לילה, הגענו אל ערב דראפט 2023, שבו דני אבדיה מוצא את עצמו בסיטואציה דומה.
חוסר ודאות
אחרי שלוש שנים בליגה הטובה בעולם, אבדיה - כמו שפר של אחרי שלוש עונות בקונטיקט - הוא שחקן שיכול לעזור לקבוצה שרוצה לנצח עכשיו. מלבד החולשה שלו בשלשות, אבל עם הגנה טובה בהרבה, כמו שפר גם אבדיה הוא שחקן אינטליגנטי ורבגוני.
וכמו שפר אז, גם אבדיה היום צריך לקוות שאיזושהי קונטנדרית תצרף אותו. אמנם קשה לקרוא למשהו "בנייה מחדש" אם לא היה בנוי שם שום דבר קודם, אבל קבוצתו של אבדיה, וושינגטון וויזארדס, לכל הפחות מנסה לנקות את האורוות לקראת העונה הבאה.
ההנהלה ומקבלי ההחלטות המקצועיים התחלפו, קייל קוזמה לא מימש את אופציית השחקן שלו, ושני הכוכבים הכי גדולים - בראדלי ביל וקריסטאפס פורזינגיס - הועברו מן הקבוצה בטריידים, שבגדול לא הניבו תמורה ממשית בחזרה.
וככה, בעונה האחרונה המובטחת בחוזה הרוקי שלו, אבדיה הפך לשחקן עם הכי הרבה פז"ם במועדון, במרכז סגל שהוא כנראה הגרוע בליגה, ללא הגב של הג'נרל מנג'ר שבחר בו בדראפט והאמין בו, ולפני קיץ ארוך ועונה ארוכה עוד יותר של שינויים. הבעיה היותר גדולה של אבדיה היא שיש לו רק מה להפסיד כרגע - לא יעשה קפיצה אישית, יידחק לשולי הליגה. ייתן מספרים אישיים טובים - והוא עלול להיות מתויג כשחקן שמסוגל לתרום הרבה רק בקבוצות גרועות.
כבר לא 1996
מנהלי הקבוצות ב־NBA יודעים דבר או שניים על כדורסל. לכן אולי עדיף לאבדיה לנסות לא "לרפד" את הסטטיסטיקות האישיות, אלא גם בסיטואציה גרועה להתמקד במה שהוא הכי טוב בו - לעשות מהלכים מנצחים.
כי בסוף תבוא הקבוצה המובילה שתבין שזה יכול להשתלב לה בול בניסיון שלה לזכות באליפות. אנחנו חייבים לקוות שזה מה שיקרה. אחרי הכל, אנחנו כבר לא בשנת 1996, וצריך לקוות שדברים השתנו. עובדה, אפילו מכבי ת"א כבר לא הקבוצה של המדינה.
ארועי הספורט המעניינים של סוף השבוע:
שבת, 12:00 - גרנד סלאם מונוגוליה בג'ודו.
שבת, 15:00 - טורניר לונדון-קווינס בטניס, משחקי חצי הגמר.
שבת, 19:00 - פורטוגל - הולנד, יורו הצעירות
שבת 21:45 - ספרד - קרואטיה, יורו הצעירות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו