יש תחושה ב־NBA כבר הרבה שנים שאליפויות מושגות בערך כך: ראשית, משיגים כוכב־על - בדראפט, בעסקת טרייד, או כשחקן חופשי. שנית, משיגים כוכב־על משלים (כשלעיתים כוכב־העל הראשון הוא זה שמבצע את המהלך). לבסוף, הבאת השחקנים הנחשבים ל"צוות מסייע", שאותם יש תחושה כי אין בעיה גדולה מדי לאסוף.
השגת כוכב־העל או הכוכב המשלים נחשבת בעיני הציבור למהלך העיקרי. העיסוק בהחלטות שחקנים - אירווינג, דוראנט, ווסטברוק, הארדן והרבה אחרים - משתלט לחלוטין על השיח. ראינו שתי קבוצות, פניקס ודאלאס, מקריבות עבודה של שנים וויתור על גרעין שחקנים שהגיע לגמר ולגמר אזורי בשנתיים האחרונות עבור כוכב־העל שיהיה לכאורה החלק החסר.ֿ
לעומת שחקנים שלא מביאים תוצאות שנים ונמצאים באור הזרקורים, מאמנים שמביאים תוצאות סובלים מתת־הערכה. שני מאמנים שזכו באליפות בחמש השנים האחרונות, ניק נרס ומייק בודנהולצר, פוטרו בסיום העונה. כמוהם גם מונטי וויליאמס שהוביל את פניקס לגמר. לעומתם, שני המאמנים שיאמנו את הגמר - נמצאים 15 (אריק ספואלסטרה) ו־8 (מייק מאלון) שנים בתפקיד שלהם. מאלון בלי אליפות, ספואלסטרה תשע שנים בלי אליפות.
למה זה קורה? אולי כי לפעמים זה מצליח, בעיקר ללברון. אולי כי על הליגה השתלטה כת ניהול שעוטפת את תפקידה באצטלה מדעית וסטטיסטית. אם מאמנים יהיו חשובים מדי - הם יהיו חשובים פחות. מובן שבגמר כן נקבל שחקני־על היסטוריים, כמו בכל גמר כמעט. את ג'ימי באטלר - הנבחר ה־30 של דראפט 2011 ששלוש קבוצותיו הקודמות ויתרו עליו, מול ניקולה יוקיץ', הנבחר ה־41 של דראפט 2014 שאפילו ברצלונה ויתרה על אפשרות להחתים אותו.
ולפני שנסחפים בתיאורים של "כנגד כל הסיכויים" - בואו נביט אל כמה מכוכבי הקבוצה שזכתה באליפות בעשור האחרון: את האלופות הללו הובילו קוואי לנארד שנבחר 15, יאניס אנטטקומפו שנבחר גם הוא 15 וסטף קרי, שזכה באליפויות רבות ונבחר רק בבחירה השביעית.
החברים של באטלר
אנחנו ערב בחירת הדראפט המסקרנת מזה שנים. אם אתם עוקבים אחרי הפלייאוף הצרפתי בכדורסל - ויקטור וומבניאמה משחק כדורסל מזהיר והציפיות סביב בחירתו הצפויה מרקיעות שחקים בצדק. אבל ההתעסקות האינסופית של הציבור בבחירות הגבוהות של הדראפט אין לה לרוב קשר לזהות שתי הקבוצות שעדיין ישחקו ביוני. מומחי מניות מכירים את התופעה: התעסקות מוגזמת בפוטנציאל של חברות והתעסקות מועטת מדי בביצועים מעשיים.
ובגמר גם ישחקו שחקנים אחרים. באטלר נשאל שאלה די טריוויאלית על חבריו לקבוצה בסיום מסיבת העיתונאים אחרי הניצחון במשחק 7 בבוסטון - וענה תשובה שהיא פחות או יותר סיכום מצב הליגה, קיץ 2023: "אני לא קורא להם צוות מסייע, אני קורא להם חברים לקבוצה". 55.9 נקודות למשחק, כן - חמישים וחמש נקודה תשע - קיבלה מיאמי היט בגמר המערב משחקנים שלא נבחרו בדראפט. יותר ממחצית הנקודות שלה.
גאונות של מיאמי מול חוסר הצלחה של קבוצות אחרות? גם. אבל האמת חוזרת אל עניין עבודה מול ניהול ולעניין המאמנים. את השחקנים הללו מיאמי לא "מצאה" - היא פיתחה אותם. כשאתה מחליף מאמנים כמו בסרט נע, פיתוח שחקנים הוא לא בסט הכלים של מועדונים.
מובן שגם קבוצות אינסטנט לפעמים מנצחות. בגלל זה מועדונים ממשיכים כמובן להאמין בכך. אבל זה קורה כמעט תמיד רק בתנאי אחד: שלברון ג'יימס נמצא בקבוצה. אפילו השנה הוא התקרב לעשות זאת. היה משהו מרגש במאמץ הגלדיאטורי של לברון בדמדומיו. אבל מבחינת כדורסל טוב שקבוצה שנבנתה מ־2015 ניצחה די בקלות קבוצה שנבנתה במארס 2023.
וזו החשיבות הראשונה של גמר 2023. הסופר־טים, עסקאות הרגע האחרון, הדילים בין כוכבים כדי להתאחד, להצטרף או לנטוש קבוצות באמצע העונה - כולם בפח הזבל של המדיה החברתית. מאמנים וכוכבים שעבדו שנים ארוכות להגיע להישגים ולמשחקים הללו יהיו שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו