לברון מיואש. סותר את עצמו. צילום: AFP

לאונרדו דה וינצ'י, פרנק זאפה ואפילו גרג פופוביץ' מלמדים אותנו שאם אתה גאון בתחומך, ואתה לא מפחד לנסות שוב ושוב - אתה תצבור גם הרבה מאוד כישלונות ורגעים מביכים. אפילו מייקל ג'ורדן היה צריך שתי עונות ללא פלייאוף בוושינגטון כדי להבין שדי.

כעת גם לברון ג'יימס מסתובב בעולם עם רזומה עשיר, עמוס כל טוב, שיש בו תיקיית כישלונות. האם התבוסה 4:0 בגמר המערב לדנוור נאגטס צריכה להתווסף לשם? לא. האם עונה שהחלה במאזן 10:2 והסתיימה ללא תואר יכולה להתווסף לרשימת ההצלחות? גם לא. אז מה כן? ראשית, אם למדנו משהו מנאומו שובה הלב של יאניס אנטטוקומפו אחרי שהודח עם מילווקי באקס על ידי מיאמי היט בסיבוב הראשון, זה שלא כל דבר חייבים לתייג כהצלחה או ככישלון. עונת NBA היא כמעט שנה של עבודה, אימונים, משחקים ומערכות יחסים. בני אדם. חיים.

העונה הזו של לברון עם לוס אנג'לס לייקרס - ה־20 במספר שלו בליגה - היתה כל הדברים האלה, ועוד. היי, היא אפילו כללה את שבירת שיא הנקודות! אבל זו גם היתה העונה ה־16 שלברון ג'יימס מסיים בלי אליפות. ואף ששחקני NBA רבים נוהגים לעקוץ את המדיה ואת האוהדים על כך שאנחנו אלה ששופטים אותם רק לפי אליפויות (ולכן מצדיקים את מרדפם אחרי סופר־טים וטבעות) - הפעם לברון בעצמו ישב במסיבת העיתונאים מייד אחרי ההדחה, ואמר שמבחינתו - בכל עונה הוא "משחק בשביל אליפויות".

אולי זה עוד מקרה שבו לברון מעט מסלף או מייפה את המציאות כדי שתתאים למה ש"צריך להיאמר". אחרי הכל, זה האדם שעם מעברו ללייקרס הוציא הודעה לעיתונות שכללה רשימה ארוכה של הישגיו, אבל לא הזכירה שיש לו שלוש אליפויות. זה האדם שעצם המעבר שלו ללייקרס היה הפחות מבטיח מבחינת האפשרויות העתידיות שלו לתארים, לעומת אופציות אחרות שדווחו כזמינות עבורו. אבל היי, אם הוא יושב שם ואומר את זה בעצמו - לא נתווכח.

איפה מייקל ואיפה לברון?

ואם לברון שופט את עצמו לפי אליפויות - אז 4 מתוך 20 הן רק 20%. ואיפה זה שם אותו? ביל ראסל עם 11 מ־13 (85%), מייקל ג'ורדן עם 6 מ־15 (40%), מג'יק ג'ונסון עם 5 מ־13 (38%), כרים עבדול־ג'באר עם 6 מ־20 (30%), סטף קרי עם 4 מ־14 (28%), טים דאנקן עם 5 מ־19 (26%), קובי בראיינט עם 5 מ־20 (25%) ולארי בירד עם 3 מ־13 (23%).

אתם בטח שואלים מה קורה בענפים אחרים?

פלה עם יותר מ־50% הצלחה במפעלים, יוהאן קרויף עם יותר מ־40%, ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו עם 30% בערך, טום בריידי עם 7 מ־22 (32%), בדיוק כמו בייב רות', וג'ו מונטנה עם 4 מ־16 (25%).

אפילו בענפים יחידניים יש רף משותף של דומיננטיות בקרב הגדולים ביותר - קרל לואיס, יוסיין בולט ומייקל פלפס עם 90%-75% במקצים אולימפיים, רפאל נדאל, נובאק ג'וקוביץ' ורוג'ר פדרר עם 30%-25% בגרנד סלאם.

לברון בפעולה. לכולם ברור שהוא לא יפרוש, צילום: USA TODAY Sports

בפורמולה 1, שני הזוכים הגדולים ביותר - מיכאל שומאכר ולואיס המילטון - עומדים על 40% של זכייה באליפויות. אז אם לברון משחק בשביל אליפויות, ועובר קבוצות ומגייס כוכבים ובונה לעצמו סופר־טימס, ועדיין נמצא בקצה התחתון של הרף הזה - היינו אומרים שאולי צריך להאמין לו כשהוא רומז על פרישה, כדי שלא יירדו האחוזים עוד יותר.