"עוד סופרסטאר ב-NBA עומד לבקש טרייד", קראו כמה כותרות בנקודות שונות לאורך העונה האחרונה - והתייחסו לטריי יאנג, רכזה היוצא מן הכלל של אטלנטה הוקס.
בכותרת שכזו מקופלות שתי בעיות. ראשית, בעיית המקרו של הליגה והיא אינפלציית הבקשות (שלא לומר דרישות) לטרייד מצד שחקנים. מה שפעם היה שמור רק לכוכבי העל הגדולים ביותר, והגיע לרוב אחרי שנים של אי עמידה קבוצתית בציפיות, הפך היום - בעידן "העצמת השחקן" - לנשק שכל חצי אולסטאר מפנה כנגד המעסיק שלו ברגע שמשהו לא לרוחו.
זה פוגע ביכולת של אוהדים להתחבר לקבוצות, ופוגע ביכולת של הנהלות לבנות קבוצות בצורה סבלנית. והנה, ב-5 עונות בליגה, אטלנטה של יאנג פיטרה כבר שני מאמנים - ובין לבין עשתה טרייד של פאניקה בו העבירו את דנילו גלינרי ולא פחות מו-3 בחירות סיבוב ראשון תמורת דז׳ונטה מארי, שחקן שהיה אול סטאר רק פעם אחת ושמשחק באותה עמדה של יאנג.
הבעיה השנייה באותן כותרות היא ש… מה לעשות, טריי יאנג איננו סופרסטאר. כן, רק 8 שחקנים אי פעם נתנו עונות של לפחות 25 נקודות ו-9 אסיסטים, ומתוכם רק לאוסקר רוברטסון יש יותר כאלה מאשר ליאנג (לביג-או 8, ליאנג 4. לאף אחד אחר אין 3 אפילו). וכן, הוא מדי פעם קולע מאיזור הלוגו באמצע המגרש. וכן, אטלנטה איתו הייתה כבר פעם אחת בגמר המזרח.
אבל, ההגעה לגמר המזרח נראיתה בזמן אמת כסוג של פוקס, ואכן התבררה ככזו. הזריקות שלו מסוף העולם הן תוצאה של קבלת החלטות זוועתית. והמספרים האישיים שלו הם רוב הזמן קלוריות ריקות שלא מייצרות ניצחונות - המחשה עד כמה נרמס דק מוסד "השורה הסטטיסטית האישית".
למרות שהוא מוסר עילאי מכל בחינה שהיא - יאנג הוא בול-הוג. אחד שהכדור כל הזמן אצלו ושמעביר פוזשנים שלמים בלי למסור. הוא מוסר לרוב כאפשרות אחרונה (אם אין לו זריקה משל עצמו), והעובדה שהוא מגיע ל-10 אסיסטים במשחק גם ככה רק ממחישה כמה הוא כל הזמן מחזיק בכדור.
קבלת ההחלטות שלו היא רוב הזמן מתחת לכל ביקורת, ההגנה שלו היא מהגרועות בליגה, ולא פעם ולא פעמיים צצו הערות לגבי עד כמה הוא חי חיים מקצוענים ומחוייבים.
אז איך זה שכן יש רבים שמחשיבים אותו סופרסטאר? ואיך זה שהוא היה כל כך טוב בניצחון של ההוקס על בוסטון במשחק מספר 3 בלילה בין שישי לשבת? בגלל שמתחת לכל החסרונות, יאנג הוא כישרון כדורסל ייחודי, מלהיב, עם תקרה מאוד מאוד גבוהה.
כשהוא נותן לאחרים לגעת בכדור כחלק משטף של משחק (לא קורה המון), ובייחוד כשהוא ממעיט בזריקות שלוש מטופשות ומרבה לעבור את השומר שלו וללכת לצבע בעיקר כדי לסיים בפלואוטר (בו הוא אחד הטובים שיש), אז כן, אטלנטה היא עדיין קבוצה שיכולה, בטח בבית, לנצח כל יריבה בליגה.
במלים אחרות, יאנג עושה הכל נכון, רק כשהוא מקשיב למאמן שלו. ועכשיו, עם מאמן חדש ומעולה על הקווים בדמותו של קווין סניידר, שצורף באמצע העונה על חוזה ל-5 שנים, ועם הנהלה מקצועית שונה מזו שהביאה את יאנג בטרייד בערב הדראפט תמורת אחד, לוקה דונצ׳יץ׳, (ומאז ניסתה להצדיק את ההחלטה שלו בכך שנתנה ליאנג יותר מדי כח בארגון) - כדאי ליאנג להקשיב יותר לבוס שלו מאשר לחשוב שהבוס זה הוא עצמו. אם לא ילמד את זה מהר, הוא לא יצטרך לבקש טרייד כדי למצוא את עצמו במקום אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו