שחקן של פעם בחיים: ההצגה של סטף קרי

לאף אחד כבר אין ספקות | צילום: getty

"למה את מתחילה עם השאלה הזו?", נזף סטף קרי בעיתונאית הראשונה שפנתה אליו במסיבת העיתונאים אחרי הניצחון במשחק השישי במסגרת גמר 2022, אותו אחד שהעניק אליפות רביעית ב-8 שנים לגולדן סטייט ווריורס שלו - כן, שלו. העיתונאית רצתה לדעת איך הוא מרגיש סוף סוף להיבחר למצטיין של הגמר, והוא רק רצה לדבר על האליפות. ויכול להיות שלא צריך לדעת שום דבר מעבר, כדי להבין מי הוא סטף ומה הדבר שהפך אותו לשחקן של פעם בחיים, ולווינר היסטורי.

למה דווקא עם השאלה הזו?, צילום: Getty

כי קרי, כמו שאמר עליו שוב מאמנו סטיב קר, הוא סוג של טים דאנקן - כוכב על שחושב קודם כל על הקבוצה, שהוא חלק מקבוצה, מארגון, מיחידה אורגנית מתפתחת אחת. אבל בעוד דאנקן נכנס לליגה אל תוך ארגון מוצלח, כשלצידו כוכב גדול אחר (דייויד רובינסון), וידע שלא משנה כמה הוא "קבוצתי" בסוף הוא בחור גדול, וחזק, ומוכשר, ואם דברים ישתבשו תמיד אפשר להכניס לו כדור בצבע, עם הגב לסל, והוא יגרום למשהו לקרות.

לקרי אין אף אחת מהפריבילגיות האלה. ראשית, כשנבחר בדראפט של 2009 הוא הצטרף לאחד המועדונים הכי לא מתקפדים בליגה כולה. הוא ראה בעלים, ומנהלים, ומאמנים, ושחקנים מתחלפים סביבו במשך שנים, בהן גם סבל בעצמו מפציעות טורדניות שמנעו ממנו לפרוץ. ושנית, קרי לא גדול, ולא חזק או אתלטי במיוחד. דברים שהמשיכו להיות נכונים גם אחרי שהתאושש מהפציעות, וגם בשנים האחרונות בהן התחזק מאוד.

לכן קרי אמנם כן דומה לדאנקן מהרבה בחינות - אבל מבחינה אחת מרכזית הוא שונה מכל כוכב על אחר בכל תולדות הליגה: לקרי אין שום אלמנט פיזי שהוא יכול להישען עליו, שהקבוצה שלו יכולה לסמוך עליו שיציל את המצב כשדברים אחרים לא הולכים.

דאנקן. דומה אבל שונה,

אין לו את הגובה ו/או האתלטיות ו/או הכוח של ראסל, ווילט, ג'באר, ג'יי, ג'ורדן, מג'יק, לארי, שאק, קובי, דאנקן, האקים, לברון, דוראנט, או כל שם אחר מצמרת רשימת השחקנים הכי טובים בכל תולדות הליגה. והוא עושה את מה שהוא עושה בעידן הכי אתלטי בהיסטוריית הספורט.

אז איך הוא עשה את זה, איך הוא זכה באליפות רביעית - בדיוק כמו לברון ג'יימס, אבל בלי לעבור קבוצות ובלי לנסות שוב ושוב לבנות סביב עצמו אינסטנט סופר טימס - כשהוא המנהיג והכוכב הכי גדול וחשוב של הקבוצה שלו? איך הוא הפך לשחקן הכי קטן פיזית שאי פעם הוביל וייצר שושלת ב-NBA?

כן, הקליעה. ברור. היא חייזרית והכל כבר נאמר עליה. אבל מעבר לקליעה, קרי - ובזה הוא דווקא דומה לג'ורדן יותר מלכל אחד אחר - הוא אבן הפינה של ארגון שלם שהתחלף ונבנה סביבו, ובזכותו. שוב, מהבעלים, דרך המנהלים, המאמנים, ועד אחרון השחקנים. אף אחד מכל השושלת הזו של הווריורס לא היה שם לפניו. ואת הכל הוא איפשר והעצים בכוח האישיות המאפשרת והמעצימה שלו.

אלה לא רק קליי תומפסון ודריימונד גרין שנבחרו אחריו בדראפט וצמחו לידו ובזכותו. זה לא רק סטיב קר, שמודה על מזלו הטוב לאמן את קרי בכל הזדמנות שיש לו (בדומה למה שמורו ורבו גרג פופוביץ' עשה כל השנים עם דאנקן). זה הדרך שבה דוראנט בא לקבוצה של קרי, והשתלב בה בקלות בדרך לשתי אליפויות. וזה איך שמעטפת חדשה לגמרי של שחקנים משלימים נבנתה סביבו שוב בשנים האחרונות, ומטפסת מהמקום האחרון בליגה לפני שנתיים, כל הדרך שוב אל הפסגה הגבוהה מכולן.

גארי פייטון ג'וניור, אנדרו וויגינס, אוטו פורטר ואחרים, שחקנים ששמעו כבר כמה וכמה פעמים שלא ייצא מהם שום דבר מיוחד. ג'ורדן פול, שבתפקיד זהה כמעט לשל קרי הפך לידו השנה לאחד השחקנים המלהיבים בליגה. ככה נבנתה השושלת הענקית הזו. ככה היא חזרה מהתחתית עד לאליפות נוספת. ככה היא ייצרה שורה ארוכה של אלופים גאים שמיצו את הפוטנציאל שלהם עד לקצה ושחוו בווריורס את שנותיהם הטובות בקריירה. וככה, סוף סוף, גם תואר ה-MVP של הגמר מצא את דרכו הטבעית אל היד של סטף.

פול וקרי, דימיון שקשה לפספס, צילום: AP

שייכעס וינזוף בכולם על זה עד מחר, אבל הוא היה צריך את הפרס הזה. ואנחנו היינו צריכים אותו כדי שאפשר יהיה להשתיק את כולם, עד אחרון המבקרים וההייטרים. זהו. אין יותר שום נקודת תורפה ברזומה שלו שהוא לא מחק עם תשובה מהדהדת. מהכל הוא התאושש, מהכל הוא חזר, את כולם הוא השתיק, הכל הוא הוכיח.

עוד מישראל היום