ממש לא פרס ניחומים: על המעבר של ראסל ווילסון לדנבר

יש הרבה דרכים לבנות קבוצה מנצחת ב־NFL, אבל איפה שתקרת השכר קשיחה והסגל מכיל עשרות שחקנים (53 נרשמים לכל משחק), קשה לבנות קבוצות־על. אז יש כאלה ששמות דגש על בניית סגל עמוק וצעיר דרך הדראפט. אחרים עושים ניסים ונפלאות בשינוי הרכבי החוזים של שחקנים קיימים כדי לפנות מקום בתקרת השכר, ויש גם מי שמנסות שנה אחרי שנה למצוא בדראפט את הקוורטרבק שישנה את גורלן.

ממש לאחרונה ראינו את לוס אנג'לס ראמס זוכה בסופרבול עם שיטה שנשמעת די מבטיחה: לא להתחיל מקוורטרבק, אלא קצת הפוך - לבנות קבוצה מצוינת שעולה הרבה כסף ומוכנה לנצח "עכשיו", ואז לוותר על נכסים עתידיים כמו בחירות דראפט, כדי להביא בטרייד קוורטרבק בכיר שיעזור להפוך את ה־99 סנט שלהם לדולר נוצץ.

וזו בדיוק גם הדרך שדנבר ברונקוס הולכת בה עכשיו, אחרי שסיכמה עם סיאטל סיהוקס על אחד הטריידים הגדולים בתולדות הליגה: היא מקבלת את ראסל ווילסון, כוכב על שמגיע אחרי עשור עצום בסיאטל, ובתמורה נותנת שני שחקני הרכב, קוורטרבק מחליף וחמש בחירות דראפט.

מבחינת סיאטל מדובר בסוף עידן, ומי יודע כמה זמן ייקח עד שאוהדיה המצוינים יזכו לתמוך שוב בקבוצה מנצחת. הטרייד סוכם ביום שבו שוחרר גם בובי ואגנר מהקבוצה - ועכשיו לא נותר שם אף אחד ששיחק בניצחון הסופרבול של הקבוצה ב־2014. אבל קשה לבוא בטענות כשרואים איזו חבילת פיצויים גדולה הם קיבלו, רק שהבעיה היא שזה ארגון שכבר שנים לא בוחר טוב בדראפט. "זה כמו לקבל העלאה כשאתה לא יודע לנהל את הכסף שלך", אמר השבוע הפרשן קולין קוהרד.

על כל הקופה

הברונקוס, כאמור, עושים כמו הראמס - שלחו לפני שנה שלוש בחירות דראפט ואת הקוורטרבק הפותח שלהם לדטרויט ליונס בשביל מת'יו סטאפורד, שכבר בעונה הראשונה שלו בקליפורניה זכה באליפות. ועם כלים התקפיים צעירים ומוכשרים, והגנה שסיימה במקום השלישי בספיגת נקודות בעונה האחרונה - ווילסון מגיע לסיטואציה מצוינת, וברור שהכוונה היא ללכת על כל הקופה מיד.

הברונקוס קיוו להנחית את ארון רוג'רס, אבל זה נשאר בגרין ביי פאקרס עם החוזה הגדול בתולדות הליגה (200 מיליון דולר לארבע שנים). זה לא הופך את ראסל בן ה־33 לפרס ניחומים - הוא באמת אחד מהקיוביז הכי טובים בליגה.

נוסף על כך, בניגוד לסטאפורד, הוא לא מגיע כדי להציל את הקריירה ולהוכיח את עצמו. הוא היחיד בהיסטוריה שסיים את כל תשע העונות הראשונות שלו בליגה במאזן חיובי, הוא הגיע עם סיאטל לגמר פעמיים, וכשהפסיד הוא היה בצד הלא נכון של סיום סטייל "נס ז'לגיריס". מה שכן, ווילסון מגיע למועדון שאמנם ישמח לזכות שוב באליפות, אבל כבר הניף את הגביע מאחורי קוורטרבקים היסטוריים לא פחות משלוש פעמים (1997, 1998, 2015).

תמורת חבילה אימתנית של חמש בחירות דראפט ושלושה שחקנים, דנבר מקבלת פייטר חסר מעצורים. ווילסון הוא קוורטרבק נמוך, שהיה נחשב לפרוספקט חלש בתיכון, ונאלץ להחליף קולג' כי המאמן שלו אמר לו שאין לו עתיד, ושגם כשזכה בסופרבול, שמע שזה בעיקר בזכות ההגנה ההיסטורית שהיתה לסיאטל בעשור הקודם. עכשיו כשהוא זוכה להגיע לסיטואציה נוחה, כשכולם מלאי הערכה כלפיו, זה לא בדיוק הסנאריו שתואם את סיפור חייו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ווילסון תמיד שאב את הדרייב שלו מהספק, מהאתגר, מהסיכויים שנגדו. הוא רגיל "להוכיח לכולם שהם טועים". כדי להוביל את דנבר הכי רחוק שאפשר, הוא יצטרך קצת להמציא את עצמו מחדש ולהצליח גם כשכולם מסביב מאמינים בו ותומכים בו, ואף אחד לא מטיל ספק ביכולות שלו. איזה שעמום.