כשפטריק מהומס פתח במשחק האחרון של עונת 2017 במקומו של אלכס סמית', הוא דייק ב־22 מ־35 מסירות ל־284 יארד וניצחון על דנבר משער שדה בשניית הסיום. חובב דרמה, הבחור.
זו היתה יופי של הופעת בכורה סולידית. כזו שהספיקה למאמן קנזס סיטי, אנדי ריד, כדי להשלים את המהלך שהחל בבחירתו במקום ה־10 באותה השנה, ולהפוך אותו לקוורטרבק הראשון של הקבוצה.
הציפיות היו גבוהות. אחרי הכל, הצ'יפס של ריד וסמית' עמדו על רצף של חמש עונות במאזן חיובי, כולל ארבע הופעות בפלייאוף ותחושה שחסר להם רק מעט כדי לעשות איזו קפיצה. מאפיין בולט לאורך כל הקריירה של ריד עצמו כמאמן ראשי.
ובמה שהיתה עונתו הראשונה כשחקן הרכב, מהומס ריסק כל רף שמישהו חשב בכלל להציב לו. אחרי ארבעה משחקים מאזנו עמד על 14 מסירות לטאצ'דאון ואפס איבודי מסירה, והצ'יפס היו ללא הפסד. עשרה משחקים בתוך העונה, הוא הגיע ל־7:31 במאזן ט"ד־חטיפות, ירד מ־300 יארד באוויר רק פעמיים, והקבוצה הפסידה רק במשחק אחד. את העונה הוא סיים עם 50 מסירות לאנד־זון - מקום ראשון בליגה - והצ'יפס במאזן 4:12 מצוין עם יותר נקודות ויארדים מכל אחת אחרת. מטפס, מטפס. וממשיך לטפס.
איכשהו, הוא הצליח להיות עוד יותר מדהים מאשר המספרים וההישגים שלו. וזה כבר משהו שפשוט צריך לראות קורה. האופן שבו מהומס מתנייד בתוך ואל מחוץ ל"כיס", כשהוא מחפש מסירה, מנסה לרוץ כדי להציל מהלך או משלב בין השניים באמנות, הוא משהו שרוב צופי הפוטבול מסכימים - כזה דבר, פשוט עוד לא ראינו.
איך הוא עושה את זה? לא בזכות הדברים שקל למדוד. הוא לא מהיר במיוחד. ה־4.8 שניות שלקח לו לרוץ את הספרינט 40 יארד במחנה הדראפט הם לא רעים, אבל רחוקים מאוד מסביבות ה־4.6-4.5 שה־QB הפותחים המהירים ביותר רשמו. גם ה־30 אינץ' שהוא ניתר לגובה לא מתקרבים לצמרת. הוא כן משלב גובה (1.91 מ') עם ניידות (רשם זמנים טובים בתרגילי תנועה שכוללים שינויי כיוון), אבל לאף אחד לא נפלה הלסת מזה. אחרי הכל, תשעה שחקנים נלקחו לפניו בדראפט.
אז בזכות מה כן? מוח על מצב טורבו, יצירתיות אינסופית, חיבה גדולה למהלכים מהסוג שגורם למאמנים לתפוס את הראש, ויד הרבה יותר חזקה משנראית. תוסיפו את אותה חיבה לדרמות, ותקבלו חתיכת אישיות ספורטיבית נפיצה.
סטף קרי של הפוטבול
אם אתם מחפשים השוואה לענפים אחרים, יש שנוהגים להזכיר את סטף קרי. יש בזה צדק מסוים, כי שניהם הם קודם כל קוסמים עם הכדור ביד. הצורה שבה הם רואים את המתרחש סביבם, הפלואידיות של התנועה שלהם במרחב עמוס יריבים, התמצאותם בסיטואציות עתירות אירועים, ויכולתם לגרום לאלתורים מסוכנים להיראות כמו משהו שהם עובדים עליו באימונים - הופכים את שניהם למשהו שפשוט חייבים להדליק את המסך ולראות.
אז הציפיות המשיכו לעלות. הוא זכה ב־MVP של העונה שעברה, ובפלייאוף הקודם, אחרי ניצחון על אינדיאנפוליס, רק תצוגה מעולה של האלופה שבדרך - ניו אינגלנד פטריוטס - עצרה את הריצה של מהומס והצ'יפס מודל 2018. בהפסד הביתי לחבורה של בריידי, הם כבר פיגרו 14:0, לפני מחצית שנייה של 17:31 ששלחה את המשחק להארכה, שבה הפאטס הזדרזו להבקיע ולמנוע בכלל ממהומס את הצ'אנס להשוות (בפוטבול, אם קבוצה משיגה ט"ד בדרייב הראשון בהארכה, זה מעין "שער זהב").
את עונת 2019 - שהסתיימה בלילה בשני לפנות בוקר (שעון ישראל) - מהומס כבר פתח כשרבים מחשיבים אותו לשחקן הטוב בליגה. חתיכת תיק לסחוב עבור שחקן בעונתו השלישית בלבד. אבל אתם כבר יודעים, נכון? גם את הציפיות האלה הוא ניפץ. גם פציעת ברך בשבוע 7, שממנה חזר רק בשבוע 10, לא לגמרי האטה אותו.
הוא סיים עוד עונה מצוינת, הצ'יפס שוב ניצחו 12 משחקים, ובפלייאוף הזה מסר ל־5 טאצ'דאונים בקאמבק עצום מול יוסטון (מ־24:0 ל־31:51) ול־3 ט"ד עם כיבוש נוסף בריצה ב־24:35 מול טנסי. שכמובן כלל קאמבק, הפעם מ־10:0.
ואז, בסופרבול מול סן פרנסיסקו, שוב מצא את עצמו בבור - 20:10 עם רבע אחד לסוף. ואיכשהו, אחרי שהתחיל הכי חזק שלו בעונה שעברה, מהומס מצא את הדרך בכל זאת להגביר. רבע אחרון חלומי של 0:21 קבע 20:31 לצ'יפס, וזכייה ראשונה של הקבוצה באליפות זה 50 שנה. עכשיו רק נשאר לדמיין לאן מטפסים מכאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו