לקראת סוף חודש ספטמבר בשנה שעברה הבטיחה עומר שפירא את מקומה במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, אחרי שסיימה במקום ה-13 (מתוך 53 משתתפות) באליפות העולם בבריטניה. בן זוגה, גיא שגיב, הישראלי הראשון שצלח גרנד טור (הג'ירו ד'איטליה ב-2018), פתח את השנה לראשונה בהיסטוריה עם קבוצת ישראל סטארט אפ ניישן בדרג הוורלד טור ועם חלום אחד ברור – להשתתף השנה בטור דה פראנס.
כמו ספורטאים רבים בארץ ובעולם, גם שפירא ושגיב מבודדים בימים אלה מהעולם החיצון. רק שבניגוד לרוב הישראלים, השניים בחרו להישאר בדירתם בג'ירונה, ספרד, הרחק מהבית ובעיקר עם המון חוסר ודאות לגבי המשך העונה.
"סדר היום לא מאוד השתנה מהרגיל" מסביר שגיב בראיון זוגי ל"ישראל היום", "יש אימון באמצע היום, אז במקום 5-3 שעות בחוץ אנחנו רוכבים קצת פחות על הטריינר בבית. אנחנו יותר מבשלים יחד, מעבירים את הזמן, קצת קוראים, לומדים, עוד קצת מבשלים ועושים דברים שלא מספיקים בדרך כלל".
בשגרה, כספורטאי עילית, יוצא לכם להתראות מעט מאוד.
גיא: "האמת שאנחנו שוברים שיא של להיות יחד, זה הכי הרבה שהיה לנו ביחד בשנים האחרונות. זה החלק החיובי בכל העניין הזה".
עד כמה אתם מאמינים שהעונה עוד תחזור?
עומר: "בחרנו להישאר כאן כי אנחנו מאמינים שגם טוקיו וגם הטור דה פראנס עוד יתקיימו. אם לא היינו מאמינים בלב שלם שזה ייגמר היינו חוזרים לארץ ומוותרים על זה, אבל בחרנו להישאר כי ברור לנו שאם נרצה להמשיך כאילו יש עוד עונה לפנינו ולשמור על הספורט המקצועני, בספרד יותר אידיאלי להתכונן לכך.
שגיב ושפירא בדירתם בג'ירונה. "זו עונה מאוד מוזרה" // צילום: פרטי
"קשה לי עם חוסר הוודאות, לא לדעת כמה זמן זה יימשך ומה המטרה הבאה שלנו, בשביל מה אנחנו מתאמנים. אין ודאות בלוח השנה של המרוצים, אם נחזור בעוד חודש או בעוד ארבעה חודשים, אבל אני מניחה שחוסר הוודאות נמצא אצל כולם".
את מוטרדת לגבי הכושר שבו תגיעי למשחקים האולימפיים, בהנחה שהם ייערכו?
"נקודת המוצא שלנו לא שווה, כי בהולנד, לפחות בינתיים, ספורטאים מקצוענים עדיין מורשים לרכב בחוץ. גם בישראל עדיין מותר לרכב בחוץ, אבל השיקול שלנו להישאר בספרד היה כי מיד כשהיינו נוחתים בישראל היינו נכנסים ל-14 ימי בידוד ורק אחר כך אולי היו מאשרים לנו לצאת להתאמן. זו עונה מאוד מוזרה, אבל אנחנו בוחרים להסתכל על הצד החיובי".
המשפחות תמכו בהחלטה שלכם להישאר בג'ירונה?
גיא: "תמכו במאה אחוז".
עומר: "אל תגזים, הם הבינו את ההחלטה, אבל לא במאה אחוז. היה עלינו קצת לחץ לחזור, כי גם הם לא יודעים מה יהיה. כרגע כבר אין טיסות לארץ וטיסות אחרות הן רק עם טיסות המשך ארוכות נורא. כשראינו שהטיסות מתבטלות התחיל לחץ, כי בחוסר הוודאות ההורים העדיפו שנהיה קרובים. ברגע שהחלטנו ליצור לעצמנו בית כאן ויש לנו ביטחון וסביבה תומכת גם מבחינת חברים וגם מבחינת הספורט, הם הבינו שאנחנו לא לבד".
גיא, אחרי שנפצעת בעונה שעברה ולא זכית למנף את ההשתתפות בג'ירו, השנה היו ממך ציפיות גדולות.
"אנחנו כאן כי אנחנו מאמינים שזו עדיין תהיה עונת שיא עבור שנינו. אם היינו מחליטים לחזור לארץ, מבחינתנו זו היתה השלמה עם זה שהלכה העונה וסירבנו להשלים עם זה".
שפירא ושגיב בפעולה. "ההיסטריה בארץ יותר מורגשת"
בספרד המצב מתוח יותר מאשר בארץ?
עומר: "אני לא חושבת".
גיא: "ההיסטריה בארץ בטוח יותר מורגשת. כאן, כרגע, מותר לצאת רק לדברים שחייבים, כמו לסופר או לבית מרקחת".
עומר: "ההסגר כאן חמור יותר מבארץ, אבל מרגיש לי שהלחץ בישראל מקדים את כולם".
"לומדת לאהוב את זה"
למרות המצב, שרחוק מלהיות מיטבי עבור ספורטאי עילית, שפירא ושגיב נדרשים לשמור על כושר גם בבידוד. האוויר החיצוני הוחלף במזגן, האופניים עלו על רגליות, הנוף הפתוח הוחלף בקירות הדירה בג'ירונה והטריינרים עובדים במרץ.
"יש לנו אפליקציה של רכיבות וירטואליות והקבוצה נעזרת בזה. אני מאוד לא מתחבר לפלטפורמות האלה, למרות שהעולם הולך לכיוון הזה. אני מודיע לך רשמית שאם זה כל מה שיישאר מהספורט שלנו - אני סיימתי את תפקידי", אומר שגיב בחצי צחוק ובחצי רצינות.
"השנה אמורה להיערך אליפות עולם על טריינרים באמסטרדם", מסבירה שפירא את הצד החיובי, "לכל אחד יש את האוואטר שלו ובעיניי זה מגניב. אני לומדת לאהוב את זה".
בימי שגרה אתם נדרשים ללוח זמנים קשוח מאוד. זה המצב היום?
גיא: "מנהלי הקבוצה עדכנו אותנו מראש מה הולך לקרות בזמן הקרוב. הם יודעים איפה אנחנו בכל זמן נתון וכמובן שזה לא משתנה".
עומר: "יש מעקב של מנהל הביצועים בקבוצה שלי, קניון סראם, ועל בסיס יומי הם רואים את האימונים שלנו ואת הקצבים בהם אנחנו רוכבות".
איך תסתיים השנה הזאת לדעתכם?
עומר: "למרות שכרגע הכל אפוף בחוסר וודאות ואף אחד לא יודע לאן זה הולך, יש מקום להסתכל על התקופה בצורה חיובית. לדעתי זה שיעור לעולם, לאנושות, וצריך לעצור את הטירוף וליהנות מזה. אנחנו חיים בשגרה מטורפת, והריק הזה גרם לי להרגיש את זה. אני באמת מוצאת בזה את השיעור החיובי".
גיא: "זה חזרה לבסיס, לפשטות. אנחנו לא בתקופת האבן, אבל אולי באמת קצת הגזמנו עם העידן המודרני".
