כשסטפנוס ציציפאס חזר מהפסקת הרענון הארוכה שלקח בין המערכה השלישית לרביעית במפגש הסיבוב השני מול אדריאן מנארינו, הוא גילה שהקהל - שוב - לא היה מרוצה מכך.
שריקות בוז נשמעו מהיציעים, אבל היווני הצליח לנטרל את הרעשים.
בעזרת 27 אייסים הוא ניער מעליו גם את יריבו הצרפתי, ועם ניצחון בארבע מערכות, עלה לסיבוב השלישי של אליפות ארה"ב הפתוחה, שם יפגוש את הכישרון הספרדי בן ה־18 קרלוס אלקאראס.
"אם אני עובר על חוק כלשהו, אז ברור שאני אשם במשהו", התייחס ציציפאס לשריקות שספג כשחזר מהשירותים; "אבל אם אני שומר על החוקים, מה בדיוק הבעיה?"
היווני בן ה־23 צודק. פושע הוא לא. לפי ספר החוקים של טורנירי הגראנד סלאם, כל שחקן רשאי לקחת הפסקה בת "פרק זמן סביר", וזה מה שעשה, לפי דעתו האישית. אולם בשום מקום לא מצוין מהו פרק הזמן הזה ומה נחשב סביר, ונדמה שציציפאס בוחן בארה"ב את הקו העדין הזה שמול אנדי מארי כמעט שנקרע.
במפגש בין השניים בסיבוב הראשון, היווני לקח לעצמו שמונה דקות הפסקה בין המערכה הרביעית לחמישית, שבה ניצח 4:6. הבריטי לא אהב את זה. "זה מעצבן והוא יודע את זה" אמר מארי בסיום; "זה נשמע כמו תירוצים, כי הפסדתי, אבל אני מבטיח שגם בניצחון הייתי אומר את אותם הדברים". למחרת, כשנתן לעצבים לשקוע, צייץ מארי "טריוויה יומית: לציציפאס לקח פי שניים זמן ללכת לשירותים משלקח לג'ף בזוס להגיע לחלל".
חף מפשע
העצבים של מארי ושל מנארינו נובעים מכך שאי אפשר להאשים את ציציפאס במשהו קונקרטי. כפי שהסביר מנארינו: "הוא לא עשה שום דבר רע, הדבר היחיד שרע הוא החוק".
ציציפאס טוען להגנתו שזה הזמן שלוקח לו להחליף בגדים ולחזור למגרש, ואין שום דרך לטעון אחרת. בדיוק בגלל מקרים כאלה, מארי וכמה שחקנים נוספים מהסבב מנסים לקבוע חוקים חדשים שימנעו משחקנים את האפשרות להפסקות ארוכות ומשנות מומנטום.
בתקופה שבה הטניס מנסה להילחם ב"זמן המת" עם הגבלות זמן בין הגשות, בין משחקונים ובמהלך החימום, ברור שיש משהו בדבריו של הבריטי. בהודעה של התאחדות הטניס האמריקנית נכתב השבוע: "קצב המשחק הוא דבר שמאוד חשוב לנו, ואנחנו נבחן את הנושא גם בקשר להפסקות שירותים".
"איבדתי את הכבוד אליו"
עד שזה יקרה, ציציפאס מסנגר על עצמו ללא הרף ונאחז בתדמית החף מפשע. הוא כאמור זכאי - הוא לא עבר על שום חוק פורמלי - אך מבחינה מוסרית נראה שטעה.
עוד לפני האירועים האלה, היווני הואשם בשימוש בטלפון הסלולרי בזמן משחק כדי לשוחח עם אביו ומאמנו ולשנות טקטיקות, ובשבועות האחרונים ספג ביקורות מהממשלה היוונית כשהודיע שהוא מסרב להתחסן כל עוד הדבר אינו חובה.
כל המקרים האלה מייצרים לציציפאס תדמית של מי שמתעדף את צרכיו האישיים על פני כל דבר אחר, וזאת עשויה להיות בעיה. נכון, כל הספורטאים הגדולים ידועים ככאלה שעושים הכל על מנת לנצח, אבל כששומעים את הדברים של מילוש ראוניץ' ("אנדי צודק בביקורת שלו"), אלכסנדר זברב ("ציציפאס שחקן מצוין גם אם הוא לא טס לירח ובחזרה כשהוא הולך לשירותים") ושל מארי עצמו ("איבדתי את הכבוד אליו"), אי אפשר שלא לתהות אם במקרה של ציציפאס ה"לעשות הכל כדי לנצח" הפך ליותר מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו