השער של עיתון "מארקה" השבוע היה יוצא דופן. אף שמדובר בעיתון ספורט מהגדולים במדריד ובספרד בכלל, וליגת הכדורגל המקומית בדיוק יצאה לדרך, העמוד הראשון כלל לא נגע לריאל, או לברצלונה או לאתלטיקו. על השער הופיעה ילדה אפגנית שמשחקת כדורגל, תחת הכותרת "מה יהיה איתן?".
בכותרת המשנה נכתב: "הטליבאן משליט מחדש את הטרור שלו על אפגניסטן, דבר שפוגע בזכויות הנשים ובהן הזכות לעסוק בספורט".
ההשתלטות המחודשת של שלטון הטליבאן על אפגניסטן ועל הבירה קאבול הוא עניין בעל השלכות הרסניות - חברתית ופוליטית. הספורט כנראה נמצא בתחתית סדר העדיפויות במקום שבו אנשים משלמים בחייהם, אבל הבחירה של ה"מארקה" היתה חשובה.
מעבר להיותו עיתון ספורט שעוסק בספורט, הצפת נושא החופש של הנשים לעסוק בספורט היתה תזכורת לכוחו של הספורט.
עד 2001, כשהאמריקנים השתלטו על המדינה, נשים לא הורשו לעסוק בשום פעילות ספורטיבית. ניסיון כזה היה עולה להן בחייהן, אפילו רכיבה על אופניים היתה מסתיימת בירי לכיוונן.
במאמץ רב ובתעוזה גדולה, הנשים האפגניות הצליחו עם השנים להרוויח זכויות ספורטיביות ולהוביל לשינוי חברתי חשוב.
החלוצה הראשונה היתה לינה אזימי, שב־2003 השתתפה באליפות העולם באתלטיקה בפריז. היא אמנם רצה 100 מטר ב־18 שניות ובמכנסיים ארוכים, אבל המסר שהעבירה היה גדול מכל מדליה. הרבה בזכותה אפגניסטן שלחה לפחות אישה אחת לכל סבב משחקים אולימפיים שהתקיים מ־2004 ועד טוקיו 2020.
"כל אישה ונערה שעסקה בספורט והצליחה הפכה לסמל", אמרה ל"מארקה" רולה סורוש, עיתונאית מקומית, "אין ספק שספורט הוא אחד האספקטים שהעניקו לנשים האפגניות הכי הרבה כוח בעשור האחרון".
איומים, אלימות והטרדות
על אף השיפור והנתונים שמצביעים על 21% נשים מסך הספורטאים הרשומים באפגניסטן, הדרך שלהן אף פעם לא קלה. גברים רבים התנגדו לכך, היו אפילו איומים, וסיפור כזה חשפה כדורגלנית ממועדון בהראט. "אנשים שהתנגדו לכך שאנחנו משחקות שלחו מכתבים למאמנים שלנו, ואמרו שאם נמשיך - הם יבצעו נגדנו פיגועי התאבדות".
במקרה אחר, נשות נבחרת הכדורגל האשימו את הנשיא, המאמנים ואנשי הצוות באונס ובהטרדות מיניות. הן חשפו את סיפוריהן בזירה הבינלאומית, בעילום שם, והביאו את המעורבים לבית המשפט.
הסיפורים הקשים שסיפרו, שכללו גילויי אלימות והתעללות, הובילו לגל סולידריות גלובלי ולהכרה בינלאומית, בין היתר של פיפ"א, צעדי ענק בדרך לנורמליזציה שעליה הן חלמו ועבדו כל כך קשה.
"החיים שלהן בסכנה"
חזרת שלטון הטליבאן היא כמו מכת מוות לשאיפות האלה. החלום לעסוק בספורט נגוז, 20 שנות לחימה על זכויותיהן הגיעו למבוי סתום.
כעת, לא רק שנשים אינן יכולות לעסוק בספורט, הן אפילו לא יכולות להיכנס לאולם או למגרש.
למשחקים הפראלימפיים בטוקיו אפגניסטן לא תצא בשל השלטון החדש, וזה כשלפני חודש שלחה המדינה למשחקים האולימפיים באותו המקום ארבעה ספורטאים וספורטאית אחת.
לוחמת הטאקוונדו, זאקיה חודאדאדי, היתה אמורה לטוס ליפן כספורטאית הפראלימפית הראשונה בתולדות אפגניסטן. השבוע, כשהיא מסתתרת מהטליבאן ומספרת שאין לה ולמשפחתה אוכל, הקליטה חודאדאדי הודעה שבה אמרה: "בשם כל הנשים האפגניות, אני מבקשת שתעזרו לי. אני רק רוצה להשתתף במשחקים הפראלימפיים, בבקשה! אני לא רוצה שהמאמצים שלי יסתיימו ככה, תעזרו לי!"
בהיעדר שדה תעופה פעיל ובהתחשב בכך שהטליבאן הודיעו שיכבדו את החוק האסלאמי - זה שמדיר נשים מספורט - יש סיכויים קלושים בלבד שחודאדאדי תזכה לעזרה.
במקביל, פיפ"א הוציאה אמש הודעה רשמית בנוגע למצב. "המצב באפגניסטן מדאיג מאוד, ואנחנו עוקבים אחריו מקרוב", נכתב מהתאחדות הכדורגל העולמית, שמ־2016 משקיעה כספים בפיתוח משחק הנשים במדינה. "אנחנו בקשר רציף עם ההתאחדות המקומית, ומוכנים להציע כל עזרה שנוכל בשבועות ובחודשים הקרובים".
בינתיים, מנהלת נבחרת הנשים, חלידה פופאל, סיכמה את המצב בהמלצה ברורה: "הצעתי לכל הבנות לסגור את הרשתות החברתיות, למחוק תמונות, לברוח ולהתחבא. זה שובר את הלב שלי להגיד להן דברים כאלה אחרי שנים של מאבק, אבל החיים שלהן בסכנה".
