לינוי אשרם: "אני לא מסתכלת על אחרות, אני מרוכזת רק בעצמי"
על רקע הזעם ברוסיה, האלופה הישראלית לא מתרגשת • על הצפיות של מדינה שלמה: "הרגשתי דחיפה של עם ישראל. לא משהו שהלחיץ אותי, באתי מפוקסת"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
"כמו שאמר טל ברודי: אנחנו על המפה", כך אמרה לפנות בוקר (ראשון) המתעמלת לינוי אשרם במסיבת עיתונאים לרגל ההישג האדיר באולימפיאדת טוקיו 2020.
לאחר שגרפה את מדליית הזהב בהתעמלות אמנותית סיפרה אשרם: "אני עדיין בהתרגשות שיא. זה עדיין לא נקלט, נמנמתי 40 דקות. זאת חוויה לא נתפסת. זה חלום שלי מאז שאני קטנה, הערצתי את נטע ריבקין ולמדתי ממנה מלא. רציתי להיות בטוקיו, לא חלמתי בחיים שאחזור עם זהב, אבל לא חלמתי שאהיה אלופה אולימפית. הייתה שנה לא פשוטה עם הקורונה, אבל נתנו לנו תנאים להתאמן, וקיבלתי עזרה מהספונסרים. אני מודה למאמנת שלי איילת שעוברת איתי הכול. היא הכול בשבילי".
"תודה גם לאלה סמופלוב ולפרטנרית שלי ניקול. אנחנו תומכות אחת בשנייה וכיף לעבור את הדרך איתה. אני יודעת ששלשום התחלתי לא טוב, אבל איילת ידעה מה להגיד לי. פיקסתי את עצמי. המטרה ביום הראשון הייתה להיכנס לגמר וביום השני לתת הכול. אני הכי מאושרת בתוצאה של שתינו. עשינו היסטוריה עם שתי בנות בגמר. אני האישה הראשונה עם זהב, אני מרגישה גאווה. כל כך הרבה חום ואהבה, לא יכולתי לעזוב את הטלפון ולקרוא הודעות", אמרה האלופה האולימפית.
המתעמלת הישראלית ניקול זליקמן בעצמה הביאה כבוד רב למדינה במקום השביעי, סיפרה במהלך מסיבת העיתונאים כי "קשה לסכם את זה אבל זה הרגשה מטורפת. עברתי דרך ארוכה. 17 שנים של עבודה קשה, המון כח רצון שהצטבר לשש דקות. סיימתי מקום 7, יותר ממה שציפינו. אני אסירת תודה לכל מי שהיה חלק מהדרך. אני רוצה להודות למכבי תל אביב ולאיגוד ולוועד האולימפי. אני התחלתי התעמלות מהסל קל. הדרך הייתה ארוכה מאוד. המאמנת ואמא שלי....בלעדיהן אני כלום. אני רוצה להודות ללינוי ואיילת, אני גאה בך! המדליה הזאת היא של כולן וגם קצת שלי".
"הוכחנו שאנחנו מעצמת התעמלות. שביעייה ראשונה בעולם. הוכחנו שעם אמונה אפשר להגשים חלומות", הוסיפה ניקול.
"לא הרגשתי לחץ"
בהמשך מסיבת העיתונאים סיפרה לינוי אשרם על הרגעים המרגשים אחרי הזכייה במדליית הזהב. "פתאום שמעתי את הקול של אמא וישר בכיתי. היא אמרה לי 'לינוי עשית את זה', ובכיתי. היא אמרה לא לבכות והזכירה שאמרה שאני אהיה נדיה קומנצי הבאה. לא ישנתי, המדליה הייתה לידי כל הזמן. זה לא נתפס, זה משהו לא רגיל". על רקע האכזבה של המתעמלות הרוסיות והזעם במוסקבה, אמרה אשרם: "אני לא מסתכלת על אחרות. אני מרוכזת רק בעצמי".
"לא הרגשתי לחץ ועול", גילתה אשרם, "הרגשתי דחיפה של עם ישראל. לא משהו שהלחיץ אותי. הרגשתי רצון של אנשים שאני אצליח. הרגשתי גאווה למדינה וזהו. באתי מפוקסת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו