יציע העיתונאים באצטדיון האתלטיקה בטוקיו ממוקם בדיוק מעל קו הסיום של המסלול. כל הריצות, לכל המרחקים, מתנקזות לאותה הנקודה שנמצאת בערך 50 מטרים מהמקום, והזווית הנהדרת הזאת מספקת הצצה לכמה מהרגעים הכי יפים של האתלטיקה. היום למשל, חצתה את קו הסיום הזה ג'סמין קמאצ'ו־קווין, שסיימה ראשונה בריצה ל־100 מטרים משוכות, והעניקה לפורטו ריקו מדליית זהב שנייה בתולדותיה. ההתרגשות היתה אדירה, החגיגות לא פחות.
כמה דקות קודם לכן, סיפאן חסן עברה שם בסיומה של אחת מהריצות המטורפות במשחקים האולימפיים. ההולנדית רצתה להבטיח מקום בגמר ל־1,500 מטרים, אבל בהקפה האחרונה בריצת המוקדמות היא נפלה והידרדרה למקום האחרון. חסן, ששואפת להשלים בטוקיו טריפל נדיר (1,500, 5,000, 10,000), קמה חזרה על הרגליים, ובאדישות לא אנושית חלפה על פני כולן וסיימה ראשונה. העיניים ראו ולא האמינו. כי כזה הוא קו הסיום. המקום שבו קורים ניסים, שבו האושר מתפרץ, שבו החגיגה מתחילה. בדרך כלל, אבל לא תמיד.
"רוצי כבר!"
200 מטרים מקו הסיום, התייצבה שריקה ג'קסון למקצה החמישי במוקדמות הריצה השנייה הכי קצרה. יומיים קודם לכן, זכתה הג'מייקנית בארד ב־100 מטרים. היא דורגה שלישית השנה במרחק הכפול, כך שמכל בחינה אפשרית היתה מועמדת לעמוד על הפודיום הערב בסיום גמר ה־200.
כדי להרוויח את הזכות להיות שם, הדבר הראשון שהיה עליה לעשות הוא לסיים באחד משלושת המקומות הראשונים במקצה המוקדמות, שכלל רצות איטיות ממנה בהרבה. נהוג שבמקצים הראשונים הפייבוריטיות לא נותנות מאה אחוזים מעצמן ושומרות כוחות לקראת הסיבובים הבאים - כך עשו אמש מדליסטיות הזהב והכסף מה־100 מטרים, שלי־אן פרייזר־פרייס ואליין תומפסון - אבל צריך לדעת לעשות את זה. כי כשזה לא עובד, זה נראה נורא. בטח עבור מי שיושב בסמוך לקו הסיום.
יריית הזינוק נשמעה. ג'קסון יצאה מהמסלול השני, ונראתה טוב מאוד בחצי הראשון של הריצה. היא הגיעה אל הישורת צמודה אל המובילה, ואז - ברגע אחד - האטה. כנראה חשבה שהפער שפתחה יספיק לה. הג'מייקנית בת ה־27 עברה לקצב קרוב מאוד להליכה.
היה מדהים לראות את זה בעיניים, כל כך קיצוני, שהאינסטינקט הבסיסי היה לצעוק לה "רוצי כבר!". אבל ג'קסון לא רצה, היא המשיכה לדלג ונתנה לגורל לעשות בה כרצונה.
רק כשהגיעה לקו הסיום, המקום שבו קורה הקסם, היא גילתה שבמקרה שלה הקסם העלים אותה מהתמונה. ג'קסון סיימה רביעית על חודה של מאית, והודחה מהתחרות.
הפנים שלה נפלו, היא נמלטה לחדר ההלבשה מבושה. 50 מטר למעלה, מהיציע שמביט על קו הסיום, נשמע רחש ששמור לרגעים הבודדים האלה, שאי אפשר להבין מה הרגע קרה פה. כמעט בכל שפה אפשרית נשאלה השאלה "מה לעזאזל היא עשתה עכשיו?". נכון לרגע זה, ואחרי שחצאי הגמר התקיימו אמש בלעדיה, עדיין לא התקבלה תשובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו