המשחקים האולימפיים הם אירוע הספורט הגלובלי ביותר בעולם, שזה פחות או יותר הדבר הכי בסיסי לכתוב על אירוע ספורט שכל העולם מוזמן אליו, אבל חשוב להבין שבתוך קיבוץ הגלויות הנפלא הזה יש גם נישות. ענפים שנשלטים על ידי מדינה אחת, אזור אחד, יבשת אחת. ענפים שבתחילת התחרויות פתוחים לכולם - קדימה, בואו תנסו - אך בסופם מתנקזים תמיד אל אותו מקום קבוע. פינג פונג, טניס שולחן בשמו הפורמלי, הוא בדיוק ספורט כזה.
48 מדליות אישיות חולקו בענף מאז שנכנס למשחקים בסיאול 1988, ו־42 מתוכן נחתו ביבשת אסיה. בעוד שאצל הגברים התגנבו לפודיום שני שבדים, שני גרמנים וצרפתי - אצל הנשים הנישה נישתית. כל 24 המדליות אסיאתיות, 17 מתוכן לסין, שגם זכתה בכל השמונה המוזהבות שעמדו על הפרק.
לא קל להיכנס לנישה הזאת. אני יודע, ניסיתי. הגעתי בלי הזמנת כרטיס מראש, ונראיתי חשוד יותר מאדם שנכנס עם חרמונית לימית 2000. למשחק על הארד הגיעו יפנית וסינגפורית, על הזהב שתי סיניות, ואני - יחד עם עוד שניים מיבשת אירופה הקלאסית - היינו המערביים היחידים. התעלמתי מהמבטים הקרירים והסברתי שאני נורא סקרן ומעוניין לצפות במשחקים, וקיבלתי כרטיס. השבתי "אריגטו", ונכנסתי מלא כבוד אל המקדש. השולחן - 2.74 מטר אורך על 1.52 רוחב ועשוי עץ מלא - עומד לבדו במרכזו של אולם התעמלות עצום. אין שום דבר מסביבו ברדיוס של עשרות מטרים. רק הוא, זוהר ונוצץ.
שורת זרקורים מכוונת רק אליו, מאירה אותו באור שמימי. ביציע העיתונאים מביטים אליו מאות נוכחים, שלבטח ראו דבר או שניים בענף המופלא הזה, ואני.
לא קשה לזהות גדולה ספורטיבית כשהיא מול העיניים שלך, ואף שהרזומה שלי בטניס שולחן מסתכם במשחק מול אחי בשולחן המתקלף בצימר בראש פינה, היה ברור שהדרבי הסיני בגמר הנשים מגרד את פסגת הענף. בצד אחד, צ'ן מנג, בת 27, שלוש פעמים אלופת עולם בקבוצתי, כסף באישי, מדורגת ראשונה בעולם. בחולצה ורודה לגופה היא מרעידה את האולם בכל הגשה כשהיא מטיחה את הרגל בקרקע.
בצד השני, סון אינגשה, בת 20, מדורגת שנייה, הכוח העולה ומדליסטית הזהב מאולימפיאדת הנוער בבואנוס איירס ב־2018. לה חולצה אדומה עם הדפס דרקון צהוב, שיער קצר ותזזיתיות ששמורה לשחקניות בגילה.
כשהן משחקות, האולם משתתק. כדי להגיע לרמות כאלה של דיוק, מהירות, עוצמה וגמישות, השתיים זקוקות לכל טיפת ריכוז, והקהל יודע לכבד את זה.
למען האמת, בלתי אפשרי להוציא הגה כשהכדור טס מצד לצד במהירות בלתי נתפסת. זה מהפנט. הנשימה, באמת ובתמים, נעתקת. סון, הצעירה יותר, היא המלהיבה. היא מגיעה לכל כדור ואת המערכה הראשונה בשיטת הטובה מ־7 ניצחה 9:11. צ'ן, שאת הבעות פניה אי אפשר לנתח גם עם מיקרוסקופ, שמרה על קור רוח ועלתה ליתרון 2:3 במערכות. בכל פעם שהשיגה נקודה, היא שחררה קריאת עידוד שנראתה כמשפיעה על יריבתה.
המערכה השישית היתה המותחת מכולן. צ'ן חיפשה לסגור את הסיפור בעוד סון ניסתה לשלוח את המשחק למערכה מכרעת. כל נקודה היתה מורטת עצבים, עד שבסופו של דבר צ'ן מנג השלימה ניצחון 9:11 וזכתה במדליית זהב אולימפית ראשונה בקריירה. השתיים חגגו יחדיו עוד שתי מדליות לסין בענף שבו המדינה שולטת בצורה כמעט בלעדית, ואז נעלמו כולם לעמדת הראיונות. בתוך כמה דקות נותרנו לבד - אני והשולחן. הסתכלתי עליו ביראת כבוד, ולא יכולתי שלא למלמל לעצמי: חכה בן (אחי), אני מכין לך הפתעה בפעם הבאה שניפגש בצימר המשפחתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו