למזלו של מרים המשקולות דוד ליטבינוב, ההודעה המפתיעה על כניסתו למשחקים האולימפיים, חמישה ימים לפני טקס הפתיחה בטוקיו, תפסה את האשדודי בן ה־27 די מוכן, בניגוד למה שניתן היה לחשוב. לאור העובדה שבאוקטובר צפויה להתקיים אליפות העולם בהרמת משקולות, אלוף ישראל במשקל פתוח לא יצא לפגרה כמו רוב הספורטאים בתקופה זו של השנה, אלא המשיך בעקביות את ההכנות שלו, שכעת תגענה לשיאן ב־4 באוגוסט.
בדקה ה-90: דוד ליטבינוב מתכונן לטוקיו // כתב: אורן בוקשטיין בוקר // צילום: יניב זוהר
דווקא העובדה שהיה תלמיד בעייתי משהו, היא זו שהביאה אותו להיות הספורטאי ה־90 במשלחת הישראלית לטוקיו. "בגלל שהייתי בעייתי העבירו אותי לבית ספר אחר, שבו היה אולם הרמת משקולות. המאמן שם הזמין אותי לאימון ניסיון. דיברתי עם הוריי, שהתנגדו תחילה לרעיון כי הם הגיעו מהתחום והם ידעו מה זה דורש, אבל אחרי התעקשות מצד המאמן שישב להם על הראש, הוא שכנע אותם", נזכר ליטבינוב, שהיה אז "נער שמן ונמוך בכיתה ט'", כפי שהוא מציג זאת.
הרומן שהתפתח בין הספורט לנער חסר הביטחון, שרק עקשנות של המאמן־מורה שלו הביאה אותו לאולם המשקולות, באה לידי ביטוי כבר אחרי שנתיים כשמצא את עצמו לראשונה בתחרות בינלאומית בחו"ל. אחרי כל המתנות שהמשקולות העניקו לו בחייו, הגיעה כעת הגדולה מכולן - מקום בין 14 מרימי המשקולות בקטגוריית המשקל הפתוחה (מעל 109 ק"ג).
ליטבינוב (1.90 מ', 128 ק"ג) שייך לקטגוריית המשקל הגבוהה ביותר, שנקראת בשפה המקצועית קטגוריית המשקל הפתוח, ואליה שייכים מרימי המשקולות ששוקלים מעל 109 ק"ג. המלך הבלתי מעורער של הקטגוריה הוא הגיאורגי לאשה טלחאדזה - שיאן העולם (222 ק"ג בהנפה, 264 ק"ג בדחיקה ו־485 ק"ג בקרב 2) והאלוף האולימפי מריו.
המדליה שהגיעה באיחור
ההודעה שקיבל הישראלי על כך שישתתף במשחקים בטוקיו בעקבות השעייתו של הברזילאי פרננדו רייס הגיעה בתוספת הזמן של ההארכה. המשמעות היא שליטבינוב לא יכול, למרות שמאוד היה רוצה, להגיע במוכנות של מאה אחוז לתחרות, בניגוד לשאר הספורטאים שהיה להם מספיק זמן להתכונן, לתכנן ולמקסם את יכולותיהם.
"למזלי עשיתי סוויץ' בראש לפני מספר חודשים והתחלתי להתכונן לאליפות העולם", מתנחם שיאן ישראל, "זה היה מספיק בשביל להשאיר אותי בכושר טוב כדי להיות מוכן גם לאולימפיאדה".
במקרה כזה קשה שלא לתהות אם ספורטאי שמגשים חלום אולימפי היה מסוגל להיות כן עם עצמו ולוותר על ההשתתפות האולימפית על מנת למנוע מעצמו מבוכה. "אף פעם לא נדע את התשובה", הוא משיב בלי היסוס, "זה לא עניין של בושות כי התכוננתי במשך שנים. אני נחשב לספורטאי יציב שנמצא לכל הפחות ב־90 אחוז שלי לאורך כל השנה, בניגוד לספורטאים אחרים שלא מצליחים להגיע לזה. לכן סביר להניח שהייתי מוכן בצורה כזו או אחרת למשחקים, לא במאה אחוז כמו שצריך להיות, אבל מאוד קרוב לשם".
ההישג המשמעותי הראשון של ליטבינוב הגיע בשנת 2013, עם זכייתו לראשונה בחייו במדליית ארד באליפות אירופה לנוער. "באותה תחרות סיימתי רביעי", הוא מספר ונזכר בקוריוז. "לאשה זכה בזהב, אבל הוא נתפס בשימוש בחומרים אסורים. רק אחרי חודשיים קיבלתי הודעה שזכיתי בארד. אחרי שנתיים קיבלתי את המדליה".
ליטבינוב עשה היסטוריה בענף בארץ, אחרי ששבר באליפות אירופה האחרונה שיא ישראלי היסטורי עם תוצאה של 401 ק"ג בקרב 2 (סיכום המשקלים בקטגוריות ההנפה והדחיקה): "אף פעם ההתקדמות שלי לא היתה בקפיצה מטורפת, אלא איטית ויציבה. השיא שקבעתי לאחרונה הוא תוצאה שאף ישראלי לא התקרב אליה". הישג נוסף שהוא מתגאה בו במיוחד הוא זכייה במדליית הארד בתחרות סבב גביע העולם ברומא ב־2020.
ליטבינוב יהיה מרים המשקולות האולימפי הישראלי ה־13 בתולדות המשחקים. את ההישגים האולימפיים הבולטים רשמו אדוארד וייץ (עד 60 ק"ג), שדורג חמישי במונטריאול 1976, ואנדריי דניסוב (עד 100 ק"ג) שדורג שישי. ליטבינוב מתייחס להישג של איגור אולצ'נסקי, חברו למועדון "גל אולימפי" באשדוד, שסיים במקום ה־17 במשחקים בריו, שבהם השתתפו 23 מרימי משקולות בקטגוריית המשקל שבה ישתתף גם ליטבינוב. "לתחרות בטוקיו נכנסים רק 14, כך שבכל מקרה אסיים בדירוג טוב יותר הפעם", הוא מתלוצץ, "המטרה האישית שלי היא להתקרב כמה שיותר לעשירייה הראשונה". גורמי המקצוע באיגוד הרמת המשקולות מאמינים שהוא יכול להגיע גבוה מכך, אבל התחרות תהיה קשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו