יש ספורטאים שמנצחים תחרויות, ויש ספורטאים שמשנים את הדרך שבה העולם מסתכל על הענף שלהם. טוני הוק שייך לקבוצה השנייה. הוא לא רק היה הסקייטר הכי מפורסם בעולם – הוא הפך את הסקייטבורד ממשהו שנראה לרבים כמו תחביב של ילדים במגרשי חניה לשפה תרבותית שלמה: מוזיקה, בגדים, משחקי וידיאו, סרטונים, פארקים וסגנון חיים שלם.
הוק התחיל להתבלט בגיל צעיר מאוד. כבר כנער הוא היה מקצוען, ובשנות השמונים והתשעים הפך לדמות המרכזית בסקייטבורד וֶרְט, הסגנון שמתבצע על רמפות גבוהות וחצאי צינור. לפי האתר הרשמי שלו, עד גיל 25 הוא כבר השתתף ב-103 תחרויות מקצועניות, ניצח ב-73 מהן וסיים שני בעוד 19. הוא גם הוכתר לאלוף העולם בוורט 12 שנים ברציפות – מספר שנשמע פחות כמו קריירה ויותר כמו שליטה מוחלטת בענף.
אבל טוני הוק לא היה רק מכונת ניצחונות. הוא היה ממציא. בסקייטבורד, להמציא טריק זה לא קישוט נחמד לרזומה – זה ממש מרחיב את גבולות הענף. הוק חתום על עשרות טריקים, ולפי קרן פרסי הספורט Laureus הוא המציא יותר מ-80 מהם. כלומר, לא רק שהוא היה טוב במשחק, הוא עזר לכתוב את החוקים החדשים שלו תוך כדי תנועה.
ועדיין, יש רגע אחד שהפך אותו לאגדה יותר מכל היתר: ה-900.
הטריק הזה הוא שני סיבובים וחצי באוויר – סה”כ 900 מעלות – על סקייטבורד, בתוך רמפה, כשכל טעות קטנה נגמרת במפגש מאוד לא נעים עם עץ, בטון או הגוף של עצמך. במשך כמעט עשור הוק רדף אחרי הטריק הזה. בדרך היו צלעות שבורות, פגיעות בשיניים, בעיות גב וזעזועי מוח. זה לא היה רעיון יפה לסרטון – זו היתה אובססיה עם מחיר פיזי אמיתי.
ואז הגיעו X Games בשנת 1999. זו הייתה הבמה המושלמת: הקהל, הטלוויזיה, הסקייטרים האחרים, והתחושה שכולם מבינים שאולי הם עומדים לראות משהו שלא קרה לפני כן. הוק ניסה שוב ושוב. התחרות נמשכה כדי לאפשר לו עוד ניסיון ועוד ניסיון. אחרי 11 ניסיונות כושלים, בניסיון ה-12, הוא הצליח לבצע 900 בלי ליפול מהסקייטבורד בנחיתה, והפך לסקייטר הראשון שתועד מצליח לבצע את הטריק הזה בתחרות. האתר הרשמי שלו מתאר את הרגע הזה כאחד האירועים שהפכו אותו לסלבריטי עולמי, גם עבור אנשים שלא עוקבים אחרי הענף.
זה הקסם של טוני הוק: הוא היה מספיק טוב כדי שהקהילה תעריץ אותו, אבל גם מספיק נגיש כדי שהעולם שמחוץ לקהילה יכיר אותו. גם מי שמעולם לא עמד על סקייטבורד ידע מי זה, לפעמים בגלל הופעות בטלוויזיה, לפעמים בגלל פרסומות, ולרוב בגלל ארבע מילים: Tony Hawk’s Pro Skater.
משחק המחשב, שיצא ב-1999 בהפצת Activision, לא רק נשא את השם שלו. הוא היה שער כניסה לעולם שלם. פתאום ילדים שלא ידעו מה זה ורט, גריינד או קומבו מצאו את עצמם מנסים לבצע טריקים בלתי אפשריים באמצעות המקלדת או בקר המשחק בסלון. המשחק חיבר סקייטבורד למוזיקת פאנק, רוק והיפ-הופ, והפך את הספורט לתחושה – לא רק משהו שעושים, אלא משהו שרוצים להיות חלק ממנו. לפי האתר הרשמי של הוק, סדרת המשחקים הפכה לאחת מסדרות המשחקים הפופולריות בהיסטוריה.
גם עסקית, הוק הבין את האירוע בזמן. לפי GameSpot, אקטיביז׳ן הציעה לו בתחילה תשלום חד פעמי של 500,000 דולר – אבל הוא בחר בעסקת תמלוגים שקשורה להצלחת המשחקים. זו התבררה כהחלטה מבריקה: הסדרה הכניסה לפי ההערכות כ-1.4 מיליארד דולר, והוק סיפר שקיבל פעם צ׳ק תמלוגים של 4 מיליון דולר עבור שנה בודדת.
היום סקייטבורד כבר נמצא במקום אחר לגמרי: הוא ענף אולימפי, עם הופעת בכורה בטוקיו 2020, ובענף הזה רואים משהו יפה במיוחד: הדור החדש צעיר בטירוף. בטוקיו, פודיומי הנשים בסקייטבורד נשלטו בידי נערות, כולל מדליסטיות בנות 12 ו-13. במובן מסוים, זה ההמשך הטבעי לסיפור של הוק: ענף שנולד ברחוב, גדל כמעין אנטי-תרבות, נכנס למשחקי וידיאו, ובסוף הגיע לבמה האולימפית.
טוני הוק לא הפך את הסקייטבורד למכובד במובן המשעמם של המילה. הוא עשה משהו חשוב יותר: הוא גרם לעולם לקחת אותו ברצינות בלי להרוג את הרוח שלו. בגלל זה הוא עדיין האייקון הגדול של הענף, גם בגיל 58. לא רק בגלל המדליות, לא רק בגלל ה-900, ולא רק בגלל המשחקים – אלא כי במשך שנים הוא היה ההוכחה החיה לכך שגם קרש עם ארבעה גלגלים יכול להפוך לתנועה תרבותית עולמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו