מאז 7 באוקטובר, מדינת ישראל מתמודדת עם חזיתות רבות, אך עבור הספורטאים הישראלים בזירה הבינלאומית, המלחמה מתנהלת מדי יום גם על הפודיום.
מור ספיר, מטפס פאראלימפי ישראלי ואלוף עולם, הגיע לרגע השיא של השנה באליפות שהיא גם אליפות אירופה וגם תחרות גביע העולם. הוא נתן את הביצוע הטוב ביותר שלו וסיים במקום הראשון, אך גילה שהחלטות פוליטיות ומגמתיות מסוגלות להכניע גם את הספורטיביות הטהורה ביותר. פגשנו אותו לשיחה כואבת וחשופה על עוול, אנטישמיות שקטה ועל הידיים שאיש לא יצליח להסתיר.
מה בדיוק קרה שם על הקיר באליפות האחרונה, וכיצד רגע הניצחון הספורטיבי הגדול ביותר שלך הפך למפח נפש פוליטי וכואב?
"סיימתי את התחרות הזו עם הרגשה מאוד מעורבבת וטעונה רגשית. זו הייתה תחרות כפולה - גם אליפות אירופה וגם תחרות גביע העולם, מה שאומר שיש שני לוחות תוצאות ושני פודיומים. מסלול המוקדמות הראשון שלי היה פשוט שערורייתי, עם אחיזות שלא ניתנות בכלל לאחיזה לידיים שלי, וסיימתי אותו במקום העשירי. אבל כנגד כל הסיכויים, נתתי מופע אדיר במסלול המוקדמות השני והעפלתי לגמר מהמקום הרביעי מתוך שישה. בגמר היכולת שלי עוד השתפרה, נתתי את הביצוע הטוב ביותר שלי השנה וסיימתי במקום הראשון. זכיתי בשני התארים - גם אלוף אירופה וגם מנצח סבב גביע העולם.
"אלא שאז, המאמנת השוויצרית, שהיא ספרדייה בעצמה ובמקרה חברה מאוד טובה של הספרדים, החליטה להגיש ערעור חצוף. המתחרה שלה, מטפס שוויצרי, סיים במקום השני, והיא הגישה את הערעור בזמן שהוא עצמו בכלל בירך אותי וידע היטב שאני זה שראוי למקום הראשון. ללא כל יכולת או רצון להקשיב לנו, ובקלות רבה מדי, השופטים אישרו את הערעור והורידו אותי למקום השני.
"הם טענו שלא הצלחתי לאחוז באחיזה האחרונה שממנה נפלתי, בעוד שהשוויצרי כן. ניסיתי לדבר עם השופט, להסביר לו שצורת היד שלי שונה. המאמן שלי הגיע וניסה להתערב. אבל השופט פשוט נפנף אותנו בזלזול נוראי ואמר 'ההחלטה נקבעה, אני לא רוצה לדבר איתכם, תזוזו מהדרך'. כל מי שראה את זה, כל המאמנים האחרים, היו בשוק מוחלט מההתנהלות הזו. צלם התחרות החזיק בשני פריימים שונים שמראים בבירור שאני על האחיזה הזו והגוף שלי נע ממנה, אבל השופטים פשוט התעלמו לחלוטין מההוכחות.
"ההרגשה שלי הייתה שהם פשוט חיפשו דרך שלא אעמוד שם על הפודיום, שלא יהיה שם דגל ישראל ושלא ייאלצו להשמיע את המנון 'התקווה'. חזרתי הביתה עם שתי מדליות כסף, אבל עם ידיעה ברורה שאני זה שזכה בזהב ופשוט שדדו לי אותו. הייתה שמחה לאיד גדולה מאוד של נבחרות אחרות על כך שלא אני זכיתי. זה היה שוד לא מקצועי, מזלזל, שפשוט מחזיר אותנו לימים אפלים של אפליה והתנכלות".
התחושה היא שהאירוע המקומם הזה הוא רק קצה הקרחון של יחס מנוכר ועוין כלפיך. איך אתה מתמודד עם השנאה הזו, כיצד היא פוגשת את שירות המילואים הממושך שלך כקצין קרבי, ואיפה בכל זאת אתה מוצא את הכוח להמשיך להילחם?
"האמת היא שמאז 7 באוקטובר אנחנו חווים תהליך עקבי ושקט של החרמה והתנכלויות. פתאום אנשים פחות נחמדים, מקשים עלינו בכל דרך, ומנסים בכל כוחם להשתיק את ההישגים שלנו.
"בתחרות הקודמת, רגע לפני שעליתי למסלול הגמר, מישהו כתב לי על דלת חדר ההלבשה המבודד 'IDF go home'. אף אחד מההתאחדות העולמית לא גינה את זה. בטורנירים באיטליה השירותים היו מלאים במדבקות נגדנו.
"במדריד היו קריאות בוז קשות לעבר הספורטאים האולימפיים הישראלים. בבלגיה המארגנים דרשו מהנבחרת שלנו לא להופיע עם הדגל, וכשישראל סירבה התחרות בוטלה, אבל ההתאחדות העולמית בכלל אישרה להם להציב לנו את הדרישה המבישה הזו.
"אין בכלל עם מי לדבר שם. הם מנסים להעלים אותנו מההיסטוריה. בסרטוני הסיכום הרשמיים של אליפות העולם, הם פשוט השמיטו והעלימו לחלוטין ילדה ישראלית בת 16, עמר כהן, שעלתה לחצי הגמר מהמקום הראשון. פשוט מחקו אותה ואותנו.
"החלק הכי קשה וכואב הוא לראות ספורטאים שהיו חברים שלי בסבב במשך שנים, ופתאום הם מתעלמים ממני, מסתכלים עליי בעיניים עוינות ואומרים לי בפנים 'אתה רצחת ילדים'. מאיפה זה מגיע? אתה מכיר אותי, אתה יודע שכל כולי בתשוקה לספורט, למה אתה לא שואל או מנסה לשמוע את הסיפור האמיתי? הם פשוט החליטו מראש שאני פסול. דרשו ממני להצניע את היותי קצין במילואים כדי לא להחריף את אזהרות המסע. אנחנו מנסים לנשוך שפתיים, לסתום את הפה ולהמשיך במה שאפשר.
"אבל השנאה הזו היא גם הדלק שלי. אני גאה מאוד במדינה שלי ובשירות שלי. השנה השלמתי לא פחות מ-200 ימי מילואים במסגרת מלחמת חרבות ברזל. אני רב סרן במילואים בהנדסה קרבית.
"אנשים שואלים אותי בתדהמה איך אפשר להיות קצין לוחם ולירות בנשק כשאין לך אצבעות. התשובה שלי פשוטה: יש לי רבע מפרק זרת ביד שמאל, ובעזרתו אני לוחץ על ההדק. אני עושה דברים קשים בהרבה על קיר הטיפוס מאשר ללחוץ על הדק, להחליף מחסניות או לטפל במעצורים. שימשתי כקמב"ץ של הגדוד, שירתתי בעיקר בחמ"ל, אבל היו לי גם ימים שלמים בפנים, בשטח, עם הלוחמים שלי.
"זה היה מרגש ומעצים לדעת שאני יכול לסמוך על הידיים האלו. הידיים האלו הן ידיים של אלוף עולם, לא של אדם מוחלש. הן ידיים שיכולות לא רק להגן עליי, אלא להגן על המדינה כולה.
אלוף כנגד כל הסיכויים
מור ספיר (נולד ברחובות ב-23 בנובמבר 1990) הוא מטפס הקירות היחיד בעולם שמתחרה ללא אף אצבע בכפות ידיו, והוא מהווה מופת יוצא דופן לרוח הספורט וההתמודדות האנושית. הוא החל את דרכו המקצועית בטיפוס בשנת 2015 כחלק משיקומו, ומאז פרץ דרך אחר דרך.
לאורך השנים רשם ספיר הישגים חסרי תקדים בזירה הבינלאומית: בשנת 2017 זכה במקום הראשון הכללי בסבב העולמי; בשנת 2018 סיים כסגן אלוף ארצות הברית הפתוחה; ובשנת 2019 הוכתר כאלוף ארצות הברית וכסגן אלוף העולם בצרפת. בשנת 2021 הגיע לפסגת הישגיו כשהוכתר כאלוף העולם במוסקבה, ובשנת 2023 שחזר את ההישג המדהים והוכתר בפעם השנייה כאלוף העולם בשווייץ, לצד זכייה במדליית זהב בגביע העולם בסולט לייק סיטי.
באוגוסט 2024, מיד לאחר שירות מילואים מפרך של מאות ימים, קטף את מדליית הכסף באליפות אירופה בשווייץ. כיום הוא גם מעביר הרצאות השראה ברחבי העולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו