בלגן על הלוח: הגרסה הסודית של השחמט, שאלוף העולם מנסה לקדם

יש גרסה של שחמט שבה אף אחד לא יודע איך המשחק יתחיל. רגע לפני תחילת המשחק, הכלים בשורה הראשונה מסודרים באקראי מתוך 960 אפשרויות שונות. החיילים נשארים במקומם – אבל המלך, המלכה, הצריחים, הרצים והפרשים יכולים להופיע בכל מיני סידורים. המשמעות היא שאין פתיחות מוכרות, אין עשרות מסעים שאפשר לשלוף מהזיכרון, וכבר מהמהלך הראשון חייבים לחשוב ולאלתר.

לגרסה הזו קוראים Chess960, או "השחמט של פישר". את הרעיון הגה אלוף העולם האגדי בובי פישר בשנת 1996, מתוך ביקורת על הכיוון שאליו הלך המשחק. לטענתו, השחמט המודרני הפך יותר מדי לתחרות של זיכרון. שחקני צמרת השקיעו אינספור שעות בשינון פתיחות ווריאציות שנבדקו מראש, במקום לפתור בעיות חדשות על הלוח.

ב־Chess960 היתרון הזה כמעט נעלם. מכיוון שכל משחק מתחיל מעמדה אחרת, אי אפשר להסתמך על הכנה מוקדמת. כבר במסע הראשון השחקנים צריכים להבין את העמדה, לזהות רעיונות ולבנות תוכנית תוך כדי המשחק.

זו גם אחת הסיבות לכך שמגנוס קרלסן הפך בשנים האחרונות לאחד התומכים הגדולים של הפורמט. אלוף העולם לשעבר לא רק משחק בו באופן קבוע, אלא גם היה ממובילי סדרת טורנירי Freestyle Chess, שמבוססת על חוקי Chess960. קרלסן טוען שהפורמט הזה בוחן טוב יותר מי באמת שחקן השחמט החזק ביותר, משום שהוא מתגמל הבנה, יצירתיות ואינטואיציה, ולא רק זיכרון והכנה ממוחשבת.

עם זאת, לא כולם חושבים שזו צריכה להיות הגרסה המרכזית של המשחק. גם שחקני צמרת שתומכים בפורמט מדגישים שהפתיחות הן חלק מההיסטוריה ומהתרבות של השחמט, ושיש ערך עצום גם ביכולת להתכונן לעומק ולפתח רעיונות חדשים בתוך התיאוריה הקיימת. אחרים טוענים שהעמדות האקראיות מקשות על הצופים להבין במהירות מה מתרחש על הלוח.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כך או כך, קשה להתעלם מהעובדה שהרעיון של פישר נראה היום רלוונטי יותר מאי פעם. בעולם שבו מנועי שחמט יודעים לנתח כמעט כל עמדה ושחקנים מגיעים עם הכנה של עשרות מסעים, יותר ויותר אנשים מחפשים דרך להחזיר למשחק את מה שפישר חשב שאבד: היכולת לחשוב, לא רק לזכור.