יש רגעים שבהם תחרות ספורט היא הרבה יותר מתחרות ספורט. רגעים שבהם מדליות, תוצאות ושיאים נדחקים מעט הצידה, ואת מקומם תופסת תחושה אחרת - תחושה של נורמליות, של חיבור לעולם, של ניצחון קטן על המציאות המורכבת.
כך בדיוק נראה הערב (חמישי) גרנד סלאם ירושלים באתלטיקה, שנערך בפעם השלישית ברציפות בבירת ישראל. בתקופה שבה ניתן לספור על כף יד אחת את מספר אירועי הספורט הבינלאומיים שהתקיימו בארץ מאז 7 באוקטובר, עצם קיומו של האירוע הפך להישג בפני עצמו.
76 אתלטים ואתלטיות מ-29 מדינות הגיעו לישראל כדי להתחרות על המסלול ובבורות הקפיצה. עבור רבים מהם זו הייתה הפעם הראשונה בארץ, עבור אחרים ביקור נוסף במדינה שהפכה בשנים האחרונות לתחנה קבועה יותר ויותר בלוח השנה של האתלטיקה הבינלאומית. אבל מעבר לשמות, לדגלים ולתוצאות, הסיפור הגדול של הערב היה בכלל ביציעים.
עוד הרבה לפני הזינוק הראשון היה אפשר להרגיש שמשהו שונה קורה באצטדיון גבעת רם. משפחות, ילדים, קבוצות ספורטאים צעירים וחובבי אתלטיקה מילאו את השבילים, הטריבונות והמעברים. כמעט כל פינה פנויה נתפסה. אנשים הגיעו מוקדם, הסתובבו במתחם הפאן זון המיוחד, שכלל תחנות אתלטיקה אינטראקטיביות ופעילויות לקהל, חיפשו מקום טוב לצפות ממנו בתחרויות, ובעיקר ביקשו להיות חלק מאירוע בינלאומי שמזמן לא נראה כאן.
בישראל של השנתיים וחצי האחרונות, אירועים בינלאומיים הפכו למצרך נדיר. מלחמה, מתיחות ביטחונית, ביטולי טיסות וחששות של משלחות זרות יצרו מציאות שבה מארגני תחרויות נאלצים לעבוד קשה פי כמה רק כדי להביא ספורטאים לישראל. לא מעט אירועים נדחו, בוטלו או הועברו למדינות אחרות. דווקא על הרקע הזה, העובדה שכמעט 30 מדינות שלחו נציגים לירושלים קיבלה משמעות מיוחדת.
עבור האתלטים הישראלים, התחרות הייתה הזדמנות נדירה להתחרות בבית מול יריבים בינלאומיים ברמה גבוהה. במקום לבלות ימים ארוכים בשדות תעופה ובנסיעות לאירופה, הם זכו לעלות למסלול מול קהל מקומי גדול.
אבל נדמה שגם עבור הקהל עצמו, האירוע היה הרבה מעבר לאתלטיקה. בכל פעם שאתלט ישראלי התייצב על קו הזינוק או ניגש לבור הקפיצה, הטריבונה התעוררה לחיים. מחיאות כפיים קצביות ליוו את ריצות הספרינט ובכלל הייתה תחושה של רעב. רעב לספורט בינלאומי. רעב לאירועים גדולים. רעב לרגעים שמצליחים, ולו לכמה שעות, להוציא אנשים מהכותרות ומהחדשות.
האתלטיקה אמנם אינה נהנית בישראל מהחשיפה שמקבלים הכדורגל או הכדורסל, אבל בירושלים היא הוכיחה פעם נוספת שכאשר מביאים אירוע איכותי ומאפשרים לקהל להתחבר אליו, הוא יודע להגיע.
גרנד סלאם ירושלים נולד מתוך שאיפה למצב את ישראל כיעד קבוע בלוח התחרויות הבינלאומי, ובשלוש שנות קיומו כבר הצליח לבסס לעצמו מעמד משמעותי. אולם השנה, יותר מבכל שנה קודמת, הוא סימל משהו רחב יותר.
הוא סימל את הרצון של הספורט הישראלי להמשיך לארח, להמשיך להיות חלק מהקהילה הבינלאומית ולהוכיח שגם בתקופה מורכבת ניתן לקיים אירועים ברמה גבוהה. הוא סימל את המחויבות של האיגוד, המארגנים והמתנדבים שלא ויתרו גם כשהדרך הייתה מסובכת יותר. והוא סימל גם את הרצון של הקהל הישראלי לחזור ולחוות ספורט עולמי מקרוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו