בגיל 22 בלבד, דניאל קופילוב כבר הספיק לחוות יותר ממה שרבים חווים במהלך חיים שלמים. הוא עלה לישראל מאוקראינה לפני שש שנים, התגייס לצה"ל, נפצע קשה במהלך הלחימה בעזה, איבד את רגלו ואת חבריו הקרובים לקרב, וכיום הוא מכוון אל היעד שנראה כמעט בלתי נתפס לפני זמן לא רב: המשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס 2028.
ב־7 באוקטובר שירת קופילוב בגזרת לבנון, במוצב הר דב. באותו בוקר הוא בדיוק ירד משמירה והלך לישון, אך בשעות הבוקר המוקדמות הוקפץ יחד עם שאר החיילים לאחר שהתברר כי מדינת ישראל נמצאת במלחמה.
לאחר שסיים קורס מ"כים הועבר ללחימה ברצועת עזה. במהלך אחת הפעילויות המבצעיות נכנס עם מפקדו לבית ממולכד. כשהתקדם במסדרון לעבר אחד החדרים אירע פיצוץ אדיר. "מיד הבנתי שמשהו חמור קרה", הוא משחזר ל"ישראל היום". "הסתכלתי וראיתי שהרגל שלי נקטעה". למרות הפציעה הקשה הצליח להניח לעצמו חוסם עורקים, פונה במסוק לבית חולים ואיבד את הכרתו.
"הימים הראשונים היו מאוד מבלבלים", משתף קופילוב, "היו לי הזיות ובאמת הייתי משוכנע שאני עומדלמות. היו רגעים שבהם לא הבנתי איפה אני נמצא ומה קורה סביבי. אחרי כשבוע וחצי העבירו אותי לשיקום בשיבא, ושם התחיל המסע האמיתי. פתאום אתה צריך ללמוד מחדש איך לבצע פעולות בסיסיות, איך להיות עצמאי ואיך לחיות בדרך חדשה לגמרי".
אחרי שהתעורר גילה כי שלושה מחבריו נהרגו באותו אירוע. "אף אחד לא רצה לספר לי בהתחלה. בסוף גיליתי את זה במקרה, וזה היה שבר גדול מאוד. אחר כך היה הקושי להבין מה המשמעות של החיים עם פרוטזה. לפעמים דווקא כשאתה חוזר הביתה ונשאר לבד עם עצמך מתחילות להגיע כל המחשבות וההתמודדויות".
יש משהו שהפתיע אותך בעצמך במהלך התקופה הזאת?
"האמת שלא ממש. המפקד שלי מהצבא הגיע לבקר אותי ואמר לי משהו שנשאר איתי. הוא אמר שאנשים מתפעלים מהאופטימיות שלי ומהדרך שבה התמודדתי, אבל מבחינתו זה לא היה מפתיע, כי גם לפני הפציעה הייתי אדם אופטימי וחיובי. אולי אני לא תמיד ראיתי את זה בעצמי, אבל אנשים מסביב כן ראו. מצד שני, הבנתי שהאתגר האמיתי לא היה בזמן האשפוז, כשהיו סביבי אנשי מקצוע, משפחה וחברים. האתגר האמיתי התחיל כשהשתחררתי מבית החולים ונשארתי לבד עם עצמי ועם המחשבות שלי".
"לא חושב על הפציעה"
אחרי חודשים של אשפוז ושיקום הוא נבחר כאחד מחמשת פצועי צה"ל לפרויקט "זהב של לוחמים", המיזם המשותף של הוועד הפראלימפי הישראלי ובית ההשקעות אלטשולר שחם. השבוע הוא ישתתף באליפות אירופה באיטליה ברכיבת אופניים פראלימפית, התחרות הבינלאומית הראשונה בקריירה.
מה מושך אותך דווקא באופניים?
"יש בזה משהו שקשה להסביר. מצד אחד, זה ספורט מאוד קשה, כי אתה סובל במשך שעות. מצד שני, דווקא בתוך המאמץ הזה יש משהו משחרר. כשאתה על האופניים אתה מתרכז רק ברכיבה. אתה לא חושב על הפציעה, על העתיד או על כל הבעיות שמסביב. הראש מתנקה. חבר מהקבוצה אמר לי פעם שבשעתיים של רכיבה הוא לא חושב על שום דבר אחר, ואני מאוד מתחבר לזה. במובן מסוים זו גם מדיטציה".
אתה רואה את ההתקדמות שלך?
"לפעמים קשה לי לראות אותה, כי אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי. אני תמיד מרגיש שאני יכול להיות טוב יותר, אבל אז אני פותח תמונות או סרטונים מלפני שנה ורואה את ההבדל. בעבר התאמנתי פעם בשבוע, כיום אני מתאמן כמעט כל יום ומשלב גם אימוני כוח. אני הרבה יותר חזק, הרבה יותר מהיר והרבה יותר בטוח בעצמי. ברור שאני עדיין רחוק מהמקום שבו אני רוצה להיות, אבל אני גם רחוק מאוד מהמקום שבו התחלתי".
הבחירה בפרויקט פתחה עבור קופילוב דלת חדשה. לראשונה הוא מקבל מסגרת מקצועית מלאה שמכוונת להישגים בינלאומיים, ובקרוב יעמוד בפני האתגר המשמעותי הראשון שלו - אליפות אירופה והסיווג הבינלאומי שיקבע את המשך דרכו - אולי בדרך למשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס.
מתי הבנת שאתה יכול לכוון לרמה הגבוהה ביותר?
"אני לא בטוח שהיה רגע אחד כזה. אני חושב שזה בעיקר שילוב של התמדה ומוטיבציה. אני מגיע לכל אימון, משתדל לא לפספס שום דבר ונותן את המקסימום. אני עדיין בתחילת הדרך, ולכן גם קשה לי להעריך איפה אני נמצא ביחס לספורטאים הטובים בעולם. זו הפעם הראשונה שאני יוצא לתחרות בינלאומית גדולה, אז יש הרבה סימני שאלה".
אתה יודע כבר מה הסיכויים להגיע ללוס אנג'לס?
"ממש לא. אני חושב שרק אחרי אליפות אירופה יהיה אפשר להבין טוב יותר איפה אני עומד. כרגע אני מתרכז בעבודה היומיומית. יש סביבי צוות מקצועי שאני מאוד סומך עליו, ואני מאמין שלאט־לאט נקבל תמונה ברורה יותר לגבי הדרך והאפשרויות העומדות בפניי".
אתה מדמיין את עצמך בטקס הפתיחה של המשחקים הפראלימפיים?
"ברור שהמחשבה הזאת עוברת בראש, אבל אני משתדל לא להסתכל רחוק מדי. למדתי בחיים שהכל יכול להשתנות מהר מאוד. אם לפני חמש שנים מישהו היה אומר לי שאהיה ספורטאי פראלימפי עם פרוטזה, לא הייתי מאמין לו. לכן אני מעדיף להתמקד במטרות הקרובות: אליפות אירופה, עוד תחרות, עוד שלב בדרך. החלום קיים, אבל הדרך אליו מורכבת מהמון צעדים קטנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו