תחרות המועדון הפנימית שנערכה אתמול (חמישי) בהיכל "טוטו" חולון, הפכה למוקד עניין יוצא דופן עבור ענף ההתעמלות האמנותית בישראל. הסיבה הייתה נוכחותה על המשטח של מתעמלת אחת, שמשכה אליה את כל תשומת הלב: אלופת העולם לשעבר, אלכסנדרה סמנובה (28).
עבור עשרות הילדות והנערות שצפו בה בעיניים כלות, תיעדו בניידים כל תנועה שלה, המפגש עם האסכולה הרוסית בטופ העולמי היה רגע יוצא דופן. סמנובה השלימה את הליך עלייתה לישראל רק לפני כחודש וחצי כפי שפורסם לראשונה ב"היום", וכבר עכשיו היא מסתמנת כחיזוק המרתק והמסקרן ביותר של הענף, לאחר שנקלטה באופן רשמי באגודת מכבי בני עי"ש תחת הדרכתה של המאמנת הראשית נטלי מלכה.
סמנובה, שקטפה את תואר אלופת העולם בשנת 2014 כחלק מההרכב הקבוצתי האגדי של נבחרת רוסיה תחת אירינה וינר, מציגה סיפור קריירה חריג למדי. בענף שבו פרישה בשנות העשרים המוקדמות היא נורמה מוחלטת, היא מגיעה לגיל 28 כשהיא בכושר שיא, חזקה ומלאת מוטיבציה להמשך הדרך כספורטאית פעילה.
המעבר המקצועי שלה לישראל, הממצבת את עצמה בשנים האחרונות כמעצמה עולמית בענף, מייצר פוטנציאל אדיר עבור מחלקות הספורט והדור הצעיר באגודה הדרומית של בני עי"ש, כאשר היא ממשיכה להתכונן לעבר המטרה הקרובה שלה באליפות ישראל בחודש הבא בירושלים.
בסיום התחרות, התפנתה סמנובה לראיון בלעדי ל"היום" שבו סיפרה על התחושות המרגשות של השבועות האחרונים, על האהבה לענף שלא דועכת גם בגיל 28, ועל התוכניות המקצועיות הגדולות שלה ושל נטלי מלכה כאן בארץ.
אלכסנדרה, ברוכה הבאה. איך התחושות בימים הראשונים שלך כעולה חדשה בארץ, ובמיוחד אחרי ההופעה כאן בחולון?
"תודה רבה על קבלת הפנים החמה. התחושות שלי חיוביות מאוד, ההתאקלמות הראשונית עוברת בצורה נעימה ואני מתחילה להתרגל לקצב ולחיים החדשים שלי כאן. להופיע היום בהיכל בחולון, אפילו במסגרת תחרות קטנה, היה מרגש מאוד. לראות את העיניים של הבנות הצעירות ואת האהבה שהן מפיצות זה משהו שנותן המון כוח לעתיד".
"הצעד הנכון ביותר"
מדוע בחרת לעשות את הצעד הדרמטי הזה ולעבור דווקא לישראל?
"ההחלטה להגיע לישראל נובעת בראש ובראשונה מהשורשים המשפחתיים שלי. סבא שלי הוא יהודי, ולכן תמיד הייתה לי זיקה חזקה למקום הזה. המשפחה ואני החלטנו שהצעד הנכון ביותר עבורי הוא לעלות, לנסות לחיות כאן את החיים, ובמקביל להמשיך להתאמן באולם הספורט ולראות איך הדברים יתפתחו. זה מרגיש טבעי".
הגעת לאגודת מכבי בני עי"ש תחת שרביטה של נטלי מלכה. איך נוצר החיבור המקצועי ביניכן?
"החיבור עם נטלי היה מהיר ומאוד עוטף מהרגע הראשון. היא דמות דומיננטית ומאוד מוערכת בענף, ויש לה יכולת מדהימה לבנות ספורטאיות ולזהות מה הן צריכות. מכבי בני עי"ש נתנו לי תחושה של בית חם מהרגע שנחתתי, והשילוב בין הניסיון שאני מביאה איתי לבין שיטות העבודה של נטלי באגודה יוצר אנרגיה מעולה באולם".
בענף ההתעמלות האמנותית, גיל 28 נחשב למבוגר מאוד עבור ספורטאית פעילה. מאיפה את שואבת את המוטיבציה להמשיך להתחרות?
"נכון, אומרים על הגיל שלי המון, אבל האמת היא שלאורך כל שנות הקריירה הארוכות שלי, המאמנות שלי ואני הקפדנו לנהל את העומסים בצורה נכונה ומבוקרת מאוד. שמרנו על הבריאות שלי לאורך כל הדרך וזה מה שמוכיח את עצמו ומאפשר לי להתאמן עד עכשיו ברמות הגבוהות ביותר. באופן מפתיע, המצב הבריאותי והגופני שלי כיום, בגיל 28, הוא אפילו טוב יותר ממה שהוא היה כשהייתי בת 16".
ברשתות החברתיות מגדירים אותך כהשראה אמיתית בגלל הבחירה לא לפרוש. איך את מרגישה עם הטייטל הזה?
"האהבה הזו כנראה אצלי בגנים - אמא שלי מאמנת, סבתא שלי מאמנת, ונולדתי לתוך עולם ההתעמלות. אני פשוט אוהבת אהבה עזה את הענף הזה. תמיד מעניין אותי להתפתח, ללמוד אלמנטים חדשים ולגלות דברים חדשים על עצמי. אני פשוט רוצה להמשיך להופיע, להתחרות, להציג את הביצועים הגבוהים ביותר שאני מסוגלת להפיק מעצמי, ואם זה נותן השראה לאחרות – זה השכר הכי גדול שלי".
המעבר מהתחרות הקבוצתית לאישית
היית בטופ העולמי וזכית בזהב באליפות העולם ב-2014 עם נבחרת רוסיה הקבוצתית, ואז עברת למסלול האישי. איך את מסתכלת על המעבר הזה היום?
"בתרגיל הקבוצתי מצאתי את עצמי די במקרה, אם להיות כנה. כשהציעו לי להצטרף לנבחרת הקבוצתית הגובה שלי היה בסך הכל 1.58 מטר, בעוד שכל שאר הבנות בהרכב הקודם היו בגובה של 1.80 מטר. כמובן ששמחתי מאוד ששמו אותי שם והשאירו אותי, והצלחנו להגיע להישגים אדירים.
"לצערי, בהמשך לא הצלחתי לשמור על המקום שלי בנבחרת הקבוצתית. בחיים לא הכל מסתדר תמיד בדיוק איך שאנחנו רוצים, אבל ברגע שזה קרה, המשכתי מיד למסלול האישי בלי להסס בכלל. לא הייתה מבחינתי שום אופציה כזו שאפסיק להתאמן. פשוט קיבלתי את המצב והמשכתי לעבוד קשה קדימה".
"לא מתעסקת בשמועות"
הפרסום על עלייתך עורר תהודה ברוסיה ונטען שניסית לעבור לארמניה ב-2024. מה יש לך להגיד על זה?
"אני מנסה לא להתעסק בשמועות. הגעתי לישראל כדי לבנות פה את החיים שלי ואת העתיד המקצועי שלי. ישראל היא המקום שבו זכיתי במדליה הבינלאומית הראשונה שלי מחוץ לרוסיה עוד ב-2011 בגביע פתח תקווה, והקשר שלי למדינה הזו תמיד היה עמוק, בלי קשר לשום דבר אחר שכותבים".
במבט קדימה, את חושבת להישאר בישראל ולשמש בעתיד כמאמנת במשרה מלאה עבור הדור הצעיר?
"אני חושבת שזה בהחלט תסריט אפשרי וריאלי מאוד. תמיד קשה לדעת מראש איך החיים יתגלגלו ואיך הדברים יסתדרו, אבל כבר עכשיו, באופן מעשי, אני משלבת את שני העולמות ובמקביל לאימונים שלי כספורטאית פעילה, אני גם מאמנת באגודה ומעבירה מהידע שלי לדור הבא".
לסיום, מה המסר שלך לילדות הקטנות שצפו בך היום בחולון בעיניים נוצצות?
"אני רוצה לאחל להן קודם כל המון סבלנות. הענף שלנו הוא ענף ספורט יפהפה אבל ממש לא קל. אני מאחלת להן המון הצלחה, וכמובן בריאות טובה - שזה הדבר החשוב ביותר. שישמרו על עצמן, שיקשיבו למאמנות, ושיעברו את הדרך הזו ללא פציעות".
