זוהי הספורטאית הישראלית הכי גדולה שלא מדברים עליה מספיק

לייבוביץ היא אחת הספורטאיות המעוטרות בתולדות ישראל. היא זכתה בשבע מדליות פאראלימפיות, ארבע מהן מזהב, והפכה לאחת הדמויות הגדולות ביותר שידע הספורט הישראלי. מכון ויצמן מתאר אותה כספורטאית פאראלימפית שזכתה באליפויות עולם, גרפה שבע מדליות במשחקים הפאראלימפיים ושברה כמה שיאי עולם לאורך הקריירה שלה.

אבל הסיפור שלה לא מתחיל במדליות. במהלך שירותה הצבאי, בקורס קצינות, נפצעה לייבוביץ פציעה קשה בעמוד השדרה. הפציעה הותירה אותה משותקת חלקית בשתי רגליה, ובמשך שנים היא איבדה את היכולת ללכת.

היא הייתה ספורטאית עוד לפני כן, אבל דווקא מתוך השיקום היא מצאה את הדרך להפוך את השחייה למקצוע, לשליחות ולבסוף גם לבמה שבה תכתוב את אחד הסיפורים המרשימים בספורט הישראלי.

הפריצה הגדולה הגיעה במשחקים הפאראלימפיים בסידני 2000, שם זכתה בשלוש מדליות זהב והפכה בן לילה לסמל ישראלי. ארבע שנים לאחר מכן, באתונה 2004, המשיכה את המסע עם מדליית זהב נוספת ושתי מדליות כסף. בסך הכל שבע מדליות פאראלימפיות, נתון שבכל מדינה אחרת היה הופך אותה לדמות שמלמדים עליה בבתי ספר. בישראל, משום מה, עדיין צריך להזכיר לאנשים כמה גדולה היא באמת.

הגדולה שלה אינה מסתכמת במספרים. לייבוביץ הצטיינה באחד המקצים היוקרתיים ביותר בשחייה, 100 מטר חופשי, ושברה לאורך הקריירה כמה שיאי עולם. היא לא רק ניצחה, היא שלטה. לא רק הופיעה, היא הגדירה מחדש מה ספורטאית ישראלית יכולה לעשות בזירה הבינלאומית. בשנת 2004 אף נבחרה להשיא משואה ביום העצמאות, הכרה רשמית בכך שההישגים שלה כבר חצו מזמן את גבולות הבריכה.

ואז מגיע החלק שכמעט נשמע לא אמיתי. כעשרים שנה אחרי הפציעה, לייבוביץ הצליחה לחזור לעמוד על הרגליים וללכת בעזרת תהליך שיקום ארוך ועיקש. לא חזרה הוליוודית של רגע אחד, אלא עבודה יומיומית, מתישה, בלתי מתפשרת. היא המשיכה משם לעולם השיקום והפילאטיס, והפכה את הסיפור האישי שלה לכלי שמסייע לאחרים.

מעבר לכל זה, היא גם אם לארבעה ילדים, שני זוגות תאומים. כאילו שבע מדליות פאראלימפיות, שיאי עולם ושיקום בלתי נתפס לא הספיקו כדי לסגור את הפינה. בשנת 2017 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן, כהוקרה על הישגיה ועל תרומתה לחברה.

לייבוביץ פעלה גם להעלאת המודעות לספורט הנכים בישראל, נושא שעדיין לא מקבל מספיק מקום ביחס להישגים שלו. זו אולי אחת הבעיות הגדולות בסיפור שלה. ספורטאים פאראלימפיים בישראל מביאים הישגים עצומים, אבל פעמים רבות מקבלים פחות חשיפה, פחות תקציבים ופחות כבוד ציבורי.

במובן הזה, קרן לייבוביץ היא לא רק ספורטאית גדולה. היא תיקון. תזכורת לכך שגודל בספורט לא נמדד רק בגודל האולם, במספר הצופים או בכמות הכותרות. הוא נמדד בעמידה בלחץ, בהתמדה, ביכולת לחזור מהמקומות הקשים ביותר, ובדרך שבה אדם משתמש בהצלחה שלו כדי לפתוח דלת לאחרים.

אז הוויכוח על הספורטאי הישראלי הגדול בכל הזמנים כנראה יימשך עוד שנים. אבל לגבי הספורטאית הישראלית הגדולה ביותר, לקרן לייבוביץ יש תיק חזק מאוד. אולי אפילו הכי חזק.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ובינינו, אם יש מישהי שמגיע לה שיאמרו עליה בפשטות שהיא הגדולה מכולן, זו היא.