שנה בלבד חלפה מאז נכנס שני הרשקו לתפקיד מאמן העל של נבחרות הג’ודו של ישראל - נשים וגברים יחד - וכבר נדמה שמדובר במהלך ששינה את מפת הענף. אחרי קמפיין אולימפי מורכב, חילופי דורות ואתגרים מקצועיים לא פשוטים, הרשקו חזר לעוד קמפיין שלם מהעמדה הבכירה.
באליפות אירופה האחרונה בטביליסי הוא גם רשם רגע סמלי במיוחד. סוף סוף נבחרת הגברים חזרה לפודיום עם מדליית הארד של יצחק אשפיז, זאת לצד הופעות מרשימות נוספות והמשך היציבות בצד הנשי.
בראיון בלעדי ופתוח בטביליסי, הרשקו מדבר בכנות על השנה הראשונה בתפקיד המורכב, על האיחוד בין נבחרות הנשים והגברים תחת קו מקצועי אחד, ועל ההתמודדות עם הציפיות הגבוהות שמלוות את הג’ודו הישראלי כבר שנים. הוא לא מתחמק גם מהקשיים, מהביקורות ומההחלטות הלא פשוטות שנאלץ לקבל לאורך הדרך - אך מדגיש את האמונה בתהליך, גם כשלא הכול מתחבר מיד.
כעת, כשהעיניים כבר נשואות קדימה, הרשקו מסמן את פתיחת הקמפיין ללוס אנג’לס כרגע מכונן. מבחינתו ההצלחה האחרונה היא לא נקודת סיום אלא בסיס לעבודה עמוקה יותר: פיתוח דור העתיד, חיזוק נבחרת הגברים שחוזרת לצבור ביטחון, שמירה על ההובלה בצמרת הנשים, והמשך בניית מערכת שמסוגלת להתמודד באופן עקבי על פודיומים.
"לשמחתי היו כאן הישגים יפים מאוד וגם שיאים משמעותיים", מספר הרשקו ל"היום", "רז הרשקו עם הישג היסטורי וחמישה גמרים רצופים, שזה משהו בלתי נתפס ברמה עולמית. תמנע נלסון לוי עם מדליה חמישית באליפות אירופה, הישג שמראה על יציבות לאורך שנים. וגם בגברים - חזרנו סוף סוף לפודיום אחרי תקופה ארוכה עם המדליה של יצחק אשפיז, וזה רגע מאוד משמעותי עבורנו".
"אבל לצד זה, אנחנו בתוך קמפיין ארוך. היו גם ספורטאים שפחות עמדו בציפיות, היו טעויות מקצועיות, ודברים שצריך לשפר. אנחנו משתדלים להיות כנים עם עצמנו - לשמר את הדברים שעובדים טוב ולהבין איפה צריך להשתפר. בסך הכל, לסיים אליפות אירופה עם שלוש מדליות זה הישג יפה, אבל אנחנו עם הפנים קדימה".
כשאתה מדבר על שיפור - אילו מסקנות יש?
"היום זו נבחרת אחת, אבל בפועל יש כאן מורכבות מאוד גדולה. יש ספורטאים בגילאים שונים, עם ניסיון שונה, רמות שונות וצרכים שונים. האתגר הוא לקחת את כל הפסיפס הזה ולבנות ממנו יחידת על אחת שמתפקדת יחד. מצד אחד אנחנו עובדים כנבחרת, עם שפה משותפת וסטנדרטים אחידים, ומצד שני צריך לתת מענה אישי לכל ספורטאי כדי למקסם את הפוטנציאל שלו. זה בדיוק המקום שבו העבודה נהיית מעניינת, אבל גם מאוד מורכבת".
ועדיין, אחרי שנה של שינויים ואיחוד, רשמתם אליפות מוצלחת.
"נכון, וזה לא מובן מאליו. אנחנו מערכת לומדת. כמעט על בסיס יומי אנחנו בוחנים את עצמנו - מה עובד, מה לא עובד, מה צריך לשנות. לפעמים אנחנו עושים שני צעדים קדימה ואז צעד אחד אחורה, וזה חלק מתהליך. כל עוד הכיוון הכללי הוא חיובי, אני מרוצה. הצוות וגם הספורטאים דוחפים כל הזמן להשתפר".
עד כמה הופתעת מהמדליה של יצחק אשפיז?
"לא הופתעתי, אבל כן התרגשתי מהדרך. ידעתי שהוא יכול להגיע רחוק, אבל גם ידעתי שבג’ודו אפשר להפסיד מוקדם, זה ענף עם סיכון גבוה מאוד. הוא הגיע אחרי תקופה טובה, עם התקדמות ברורה וביטחון עצמי גבוה. מה שיותר חשוב בעיניי זה שהוא עשה מדליה ביום לא טוב שלו. הוא לא ניצח באיפונים כמו שהוא רגיל, לא היה בשיא שלו, ועדיין מצא דרך לנצח ולהגיע לפודיום בגיל כזה. זה מראה על בגרות, על אופי, על נחישות - וזה הרבה יותר חשוב מתחרות מושלמת".
עד לפני שנה רבים דיברו שאין דור המשך בגברים, מה מצבנו כיום?
"אני משתדל לא להתעסק ברעשים מבחוץ. אנשים מדברים, וזה חלק מהעניין, אבל הם לא נמצאים ביום-יום על המזרן ולא מכירים את התהליך מבפנים. המציאות היא שקיבלתי נבחרת גברים במצב לא פשוט, בלי פודיום באליפות אירופה לאורך קמפיין שלם. אני לא בורח מזה, אבל גם לא בורח מהאחריות שלי לשנות את המצב. יש לנו צעירים טובים מאוד שמתפתחים מתחת לפני השטח, ויש ספורטאים שלא קיבלו בעבר את מה שהם היו צריכים לקבל ואנחנו מנסים לקדם גם אותם. זה תהליך שדורש סבלנות".
לקראת פתיחת הקמפיין ללוס אנג’לס - איך אתה רואה את התמונה?
"השאיפה היא להגיע עם נבחרת מלאה, כמו שהיה בפריז, למרות שזה יהיה אתגר גדול. בנשים יש לנו בסיס חזק מאוד, עם ספורטאיות בצמרת העולמית. בגברים אנחנו עדיין בתהליך בנייה. אנחנו מנסים כל כמה חודשים לייצר עוד ספורטאי שעושה קפיצה ומתקדם. המטרה היא לא רק יחידים אלא עומק, גם כדי להגיע לתחרות הקבוצתית וגם כדי להגדיל את הסיכוי להצלחה".
יש כבר מאבקים פנימיים על הכרטיסים האולימפיים?
"כרגע אין מאבקים צמודים. יש קטגוריות עם יותר מספורטאית אחת טובה, אבל נכון להיום הפערים די ברורים בתוצאות. אני כן מקווה שנגיע למצב של תחרות פנימית אמיתית, כי זה מעלה את הרמה של כולם. אם זה יקרה - נדע להתמודד עם זה. אני תמיד מעדיף בעיות של שפע".
עד כמה האולימפיאדה היא המדד המרכזי עבורך?
"האולימפיאדה היא השיא, אין ספק, אבל היא לא הדבר היחיד שמגדיר הצלחה. אתה יכול להגיע מוכן מאוד ועדיין לא לקחת מדליה, כי הרמה גבוהה מאוד והיריבים קשים. אני כן שואף להגיע עם ספורטאים שמסומנים למדליה, כמו שהיה לי בעבר. המטרה היא לבנות תהליך נכון ולהגיע לשיא בזמן הנכון".
צירפת לאחרונה את ברוך שמאילוב לצוות. מה הוא מביא?
"קודם כל צריך לתת קרדיט לוועד האולימפי על הפרויקט הזה, שעוזר מאוד לנבחרת הגברים. ברוך מביא שילוב של ניסיון כמתחרה ברמה הגבוהה ביותר יחד עם חיבור מצוין לספורטאים. הוא מבין את הספורטאים גם מקצועית וגם מנטלית. המיקוד שלו יהיה בעיקר בגברים הפחות מנוסים".
מה מצבה של ענבר לניר?
"ענבר היא ספורטאית יוצאת דופן. היא עברה תקופה לא פשוטה עם פציעות וקשיים, אבל יש לה איכויות שאין להרבה ספורטאים בעולם. אם היא תצליח לייצר תקופה טובה של כמה חודשים לפני האולימפיאדה, היא בהחלט יכולה להביא מדליה. אנחנו עובדים איתה בסבלנות, לא מתרגשים מנפילות קטנות, ומאמינים בה מאוד".
אחרי כשנה בתפקיד המאוחד - אתה כבר רואה את השינוי?
"בהחלט. עוד לפני התוצאות רואים את זה ביום-יום - במחויבות, בהתנהלות, בסטנדרטים. העלינו את הרף כמעט בכל תחום אפשרי. הספורטאים והצוות מבינים את הדרישות ואת הדרך. זה תהליך שלוקח זמן, אבל כבר רואים גם תוצאות".
איך אתה מנהל מערכת כל כך גדולה?
"זו מערכת גדולה מאוד - מאות ספורטאים, מעל 200 עם האקדמיה, ועשרות אנשי צוות. ברור שאדם אחד לא יכול לעשות הכל. התפקיד שלי הוא להוביל מקצועית, לבנות חזון, לנהל את הצוות, לקבל החלטות ולייצר סטנדרטים גבוהים. אני גם מאמין מאוד בדוגמה אישית ובמעורבות בפרטים הקטנים".
אתה מרגיש את השחיקה?
"זה מקצוע שוחק מאוד. כל יום אתה נבחן מחדש, וכל יום אתה צריך להוכיח את עצמך מחדש. מי שלא בנוי לזה לא יכול להחזיק לאורך זמן. אבל כשיש אמונה בדרך ויש מחויבות אמיתית, זה מה שמחזיק אותך".
עד כמה אתה מרגיש שליחות בתפקיד?
"אני עושה את מה שאני אוהב ומה שאני יודע לעשות. אם אנשים בישראל מרגישים שזה נותן להם משהו, במיוחד בתקופה הזאת, אז מבחינתי זה ערך מוסף גדול. זה נותן עוד מוטיבציה לעבוד קשה ולהצליח".
